גְּרִידָה

°, ש"נ, —  שה"פ מן גרד:  הגרידה בראש הסכין עד שתגרד מן העור והמחק בזמן שהדיו לח מעביר ידיו הסופר עליו ומוחקו (ר"י ברצלוני, הלכ' ס"ת 25).  יחסר גרידה כמו שיגרדו כלי מתכות אחר השיפה וכו' כמו שיעשה בברזל אחר הגרידה (פרוש הרמב"ם, כלים יא ג).  אבל בגרידת חלק ממנה (מהאות) באופן שלא תשאר לה צורת אות כלל (שו"ת רלב"ח א).  רק בגרידת כל האות אין הסכמתם כהסכמתי (שם).  די בגרידת אותו דבק (של אות מ) (ר"מ אלשקר ה).  —  והעור מן הבשר:  אמנם פירוק החבור (של העור מן הבשר) יפול בעור ויקרא גרידה או שריטה (קאנון א ב א ד).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים