פ"י, בינ' דָּן, דָּנַנִּי, עת' אָדִין, תָּדִין, תְּדִינֵנִי, צווי דִּין, דִּינוּ, — עִיֵּן בדין, עשה דִּין, חתך ופסק דִּין, וכמו שפט גם במשמ' מָשַׁל, הנהיג את העם, richten, regieren; juger, gouverner; to judge, rull: דָּנַנִּי אלהים וגם שמע בקלי (בראש' ל ו).  וגם את הגוי אשר יעבדו דָּן אנכי (בראש' טו יד). דָּן דין עני ואביון (ירמ' כב יו). אין דָּן דינך למזור (שם ל יג). הקב"ה דן את ישראל ביום הכפורים (ירוש' ר"ה א נז.).  אמר הקב"ה בטובה שהשפעתי להן בה מכעיסין אותי ובה אני דן אותם (סנה' קח.). אמר הקב"ה אם אין אני דן את הנחש נמצאתי מחריב את כל העולם כולו (אדר"נ א).  דין לא דָנוּ (שם ה כח).  דן יָדִין עמו כאחד שבטי ישראל (בראש' מט יו).  כי יָדִין יי' עמו (דבר' לב לו).  יי' יָדִין אפסי ארץ ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו (ש"א ב י).  כי בם יָדִין עמים (איוב לו לא).  והוא ישפט תבל בצדק יָדִין לאמים במישרים (תהל' ט ט).  וגם אתה תָּדִין את ביתי וגם תשמר את חצרי (זכר' ג ז).  אלהים בשמך הושיעני ובגבורתך תְדִינֵנִי (תהל' נד ג).  כשם שדנתוני לכף זכות המקום ידין אתכם לכף במקור נדפס "לכך" זכות (שבת קכז:).  נצב לריב יי' ועמד לָדִין עמים (ישע' ג יג).  יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לָדִין עמו (תהל' נ ד).  לא יכנס אדם (עד שיתפלל) למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין ואם התחילו אין מפסיקין (שבת א ב).  בית דוד כה אמר יי' דִּינוּ לבקר משפט והצילו גזול  מיד עושק (ירמ' כא יב).  פתח פיך שפט צדק וְדִין עני ואביון (משלי לא ט).  — דִּין לפני איש, הציע לפניו הטענות: דִּין לפניו ותחולל לו (איוב לה יד).  — דִּין עִם פלוני, נשפט עמו, בא במשפט עמו לפני השופטים ותבע זכותו ממנו: ולא יוכל לָדִין עם שהתקיף ממנו (קהל' ו י).  — *דָּן את פלוני, במשמ' חשב עליו שהוא טוב או רע: והוי דן את כל האדם לכף זכות (אבות א ו).  ואל  תדין את חבירך עד שתגיע למקומו (שם ב ד).  אל תדינני  כיושבי כרכים שיש בהן גזל ועריות (ערוב' כא:).

— נִפע', *נִדּוֹן, — שדנו אותו: בארבעה פרקים העולם נדון בפסח על התבואה וכו' ובחג נדונין על המים (ר"ה א ב).  בן סורר ומורה נידון על שם סופו אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב (סנה' ח ה).  בית המשמש את הכותל ידון כקליפת השום (אהל' ו ו). היוצא לידון (גיט' ג ד).  הילודים למות והמתים להחיות והחיים לידון (אבות ד כב).  מי שהיו לו עשר שורות של עשרה עשרה עומרים ועומר אחד מהם לצפון ולדרום ושכח אין שיכחה מפני שנידון כמזרח ומערב (תוספתא פאה ג ד).  ושדה קנים נידונת כנטיעה (שם שבי' א ב).  אין תחילת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה (סנה' ז.).  אחז ואחזיה וכל מלכי ישראל שכתוב בהן ויעש הרע בעיני יי' לא חיין (בעוה"ב) ולא נידונין (בגיהנם) (שם קג:). פושעי ישראל וכו' יורדין לגיהנם ונידונין בה י"ב חדש וכו' ושחטאו והחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות (ר"ה יז.). ברותחין קלקלו (דור המבול) וברותחין נידונו (שם יב.).  אין נידונין לא ללודים ולא לנהרדעים (פסח' סב:).  בין העמודין נידון ככרמלית (שבת ז.).

— פִע', *דִּיֵּן, מְדַיֵּן: מלכת שבא שהיתה מדיינת עמו (עם שלמה) בחכמתה ובשאלותיה ולא יכלה לנצחו (מד"ר קהל' ב ח).  למלך שהיה לו שני איסטרטיגין אחד שליט ביום ואחד שליט בלילה והיו שניהם מדיינין זה עם זה זה אומר ביום אני שולט וזה אומר ביום אני שולט (שם בראש' ג).

— הִתפ', °הִדַּיֵּן, הִתְדַיֵּן, — התדיֵן לפני פלוני, קבל את פלוני לְדַיָּן עליו, והִדַּיֵּן עם פלוני, בא בדין אתו, תבעהו לדין: שנוהגין בכל הקהלות שיחיד המדיין עם קהלו עבור עניני מסים שהקהל גובין ממנו המס תחלה ואח"כ אם ירצה ירדו עמו לדין (מרדכי ב"ב תקכב).  יחיד המדיין עם הרבים כגון בעסקי המס או בענין  כיוצא בו שיש ליחיד תביעה על הקהל (לבוש חו"מ, דיינים ד א).  ואלו לא נעשתה כבר ההמחאה והפטור היה חוזר בו אבל מכיון שכבר נעשו ההמחאה והפטור לא רצה להתדיין עם ראובן בראותו שלא היה זוכה בדין (שו"ת תורת אמת קג).  וכל העולם מעידים כי הוא היה המעכב את נכסי והוא הלך עד קורפו ונתדיין עמי (שו"ת מהרי"ט ג מו).