דִּינִי

°, ת"ז, מ"ר דִּינִיִים: החכמים הדנים לפי דתם ונמוסם לחייב ולזכות כפי שורת הדין הדתיי וגם לפני כל יודעי המשפט הדיניי הנשפט לפי העת והזמן (מגי' ספר לרשב"ץ דוראן, ויאמר המלך).  ונדבר ג"כ בעניינים הדיניים והמשפטיים (ר"א דלמדיגו, הקד' בחי' הדת).  הבקיאים בהקשים הדיניים (שם).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים