*, דּוֹק, ש"ז, מ"ר דֻּקִּים, דּוקִים, —  כמו א. דַּק, חלי בעין:  הא בדוק לבן הא בדוק שחור (בכור' לח:).  ועל דבר זה אתה תמיה השמים האלו לא בדוק של עין הוא ואני עשיתים מסוף העולם ועד סופו (תנחומא צו טז).  — ומ"ר:  לא הכשיר ר"ע אלא בדוקין שבעין הואיל וכשרים בעופות (זבח' פה:). השוחט את הבכור ומראה את מומיו ר' יהודה אומר בדוקין שבעין אסור (בכור' כח.).  בא ואראך בדוקין שהן משתנים (שם:).