ש"נ, — כמו הַוָּה, משמע' ב, צרה: ובא עליך רעה לא תדעי שחרה ותפל עליך הֹוָה לא תוכלי כפרה ותבא עליך פתאם שאה לא תדעי (ישע' מז יא).  הֹוָה על הֹוָה תבוא ושמעה אל שמועה תהיה (יחזק' ז כו).  — ואמר המשורר: חושו לעזרתי וידי חזקו, כי מחשבותי אחרי נאסרו, גם הדמעות גרעו חק נחלה, כי כאפיקי נחלה נגרו, אך הלבבות כשמירים חזקו, כי נשאו בזאת ולא נגזרו, הֹוָה אשר לא תוכל עוד כפרה, הֹוָה אשר כל לבבות חרו (רשב"ג, על מות ר' יקותיאל).