°, ש"נ, —  שה"פ מן הַיְשֵׁר:  כי הבדל גדול יש בין ההישרה למציאות הדבר ובין  אמתת מהותו ועצמו כי ההישרה למציאות הדבר תהיה אפילו במקריו ואפילו בפעולותיו ואפילו ביחסים רחוקים מאד ממנו בינו ובין זולתו (ר"ש א"ת, מו"נ א מו).  שהשמות הנגזרים הם לפי יחס הפעל אליו או לפי ההישרה לשלמותו (שם סא).  ובזאת ההישרה די לפי כונת זה המאמר (שם ג נא).  ויושכלו הדעות האמתיות בענין שלא יהיה בהם שום ספק כלל וזה לא יהיה אלא בהישרה אלהית (ר"י אלבו, פתיח' העקר').  מודיע לו על ידי מלאך או בזולתו דברים או ענינים אין בטבע האדם שידעם מעצמו וזה אם להישרתו ואם להישרת זולתו אל מול ההצלחה כדי להגיע האנשים אל תכלית האנושי (שם ג ח).  שהטבע לא יפעל בעצמו לולי בהישרת השכל הפועל כי הוא המישיר אותו להביאו אל תכליתו לפי שהטבע אינו משכיל וכו' אמנם יביא אליהם באמצעות ההישרה וההשגחה השכלית (דרך אמונה, ביבאגו א א).  וההישרה אל ההשתמשות בהם (בהמקרים הנפשיים)  על דרך נאות (ר"מ בן חביב, דרכי נעם).