, ש"ז, — שֵׁם מדת הלח, ששית הבת, ויכיל שנים עשר לֹג: ושמן זית הִין (שמות ל כד). ושמן הִין לאיפה (יחזק' מה כד). ועשרן סלת בלול בשמן כתית רבע הַהִין ונסך רביעית הַהִין יין (שמות כט מ). מנחה סלת שני עשרנים בלולה בשמן שלשית הַהִין (במד' יה ו). ונסכיהם חצי הַהִין יהיה לפר ושלישת הַהִין לאיל ורביעת הַהִין לכבש יין (שם כח יד). מאזני צדק אבני צדק איפת צדק וְהִין צדק יהיה לכם (ויקר' יט ל). — וגם אִין במקום הִין: הלל אומר מלא אין 1 מים שאובין פוסלין המקוה (עדי' א ג). — ומשל: מטפה לטפה נתמלא ההין (תנחומא, הוספ' לשלח יט).
1 כך בנוסח' המשנה עם גוף פרוש הרמב"ם בערב', והעיר על זה הרמב"ם, אמר וז"ל: שמעיה ואבטליון הם רבותיהם של שמאי והלל כמו שמבואר באבות והיו גרים ונשאר בשפתם לעגי שפת העובדי כוכבים והיו אומרים אין במקום הין והלל היה אומר כן מלא אין כמו ששמע מהם והיא מה שאמרו רבותינו ז"ל חייב אדם לומר בלשון רבו ויש מי שקורא מלא הן מלא הין ואומר שהשינוי כאילו הוא בין הן להין והקריאה הראשונה הוא מה שלמדתי מאבא מורי ז"ל שלמד מפי רבו ורבו מפי רבו ז"ל. ע"כ. ואמר רשב"צ דוראן (מג"א א י): והנוסחא המדוקדקת היא מלא אין באלף וזהו שאמר שחיב אדם לאמר בלשון רבו שמעיה שקבל ממנו כי לא היה יכול לאמר הין לפי שהיה גר והעכו"ם אינם יכולים לומר ה"א ולא חי"ת ולא עי"ן ולא כ"ף רפה כמו שהוא מפורסם מהעכו"ם ובמקום הין היה אומר אין.