פ"ע, עת' אָהִים, יָהִים, יְהִימוּ, תְּהִימֶנָה, — א) היה בהתרגשות הנפש עזה מאד, דבר דברים של התרגשות עמֻקה, in Erregung sein; être en émoi; be excited: האזינה אלהים תפלתי ואל תתעלם מתחנתי הקשיבה לי וענני אריד בשיחי וְאָהִימָה מקול אויב מפני עקת רשע כי ימיטו עלי און ובאף ישטמוני לבי יחיל בקרבי ואימות מות נפלו עלי (תהל' נה ב-ה). — המו הצאן להמרעה וכדומה, הלכו להן לפי צביונן, בחפזון, בבהלה1: אסף אאסף יעקב כלך2 קבץ אקבץ שארית ישראל יחד אשימנו כצאן בצרה3 כעדר בתוך הדברו תְּהִימֶנָה4 מאדם עלה הפרץ לפניהם פרצו ויעברו שער ויצאו בו (מיכ' ב יב-יג).
1 כך בערבית: האמת ھامت אלנאקה תהים, ופרש לשאן אלערב: ד'הבת עלי וג'ההא לרעי, ר"ל הלכה הנאקה על פי צביונה להמרעה, והיאם ھيام הוא כעין שגעון יאחז את הבהמות.
2 יש מגיהים כלו.
3 כבר אמרו קצת החדשים כי צריך לקרא בַּצִירָה, ופרשו צִירָה כמו בערב' ציארה صِيارة גדרות צאן, והוא הכפל מן דֹבר.
4 חלקו החדשים את שתי המלים האלה כך: הדבר ותהימנה, וכבר הזכרתי למעלה משמעת פעל הים בערב' כשמדברים על הבהמה היוצאת בחפזון ובבהלה להמרעה. וקצת במשמ' זו תרגם תרגום השבעים, במלה שמשמ' היא קפץ מתוך, וזה מסכים עם הנאמר לקמן פרצו ויעברו. רק המלה מאדם קשה לישבה פה, וכבר רצו קצת החדשים לקרא מֵאֵדָם וכיוצא בזה.