הַכְאָבָה
°, ש"נ, — שה"פ מן הכאיב: וגם לא ישר אצלם להכחיש השכל הנברא עם האדם עד שיאמר שהכאבת מי שאין חטא עליו אין עול בה (מו"נ ג יז). כשתחול עליו הכאבה במכות הנזכרות בתוכחה (מלמד התלמיד', בהר). אין המלט לפי דעת אליפז משייוחס העול לש"י בזאת ההכאבה אשר הכאיבני (רלב"ג איוב ז).