ב. הִין

1, פ"ע, עת' תָּהִין, תָּהִינוּ, עבר הָן, הָנָה, הַנְתִּי, — החליט, הסכים הסכמה גמורה, beschliessen; décider; decide: ותחגרו איש את כלי מלחמתו וַתָּהִינוּ2 לעלת ההרה דבר' א מא.  —  והשתמשו בו החדשים במשמ' מצא את לבו, העיז, wagen; oser; dare: פאר ראשם וזקנם כשלג ילבינו, עיניהם ופניהם כבוד יאמרו, כמעט בנשיא עם לנגוע יָהִינוּ, כי ילכו לשלחו יחד יתפארו לטריס, נשיא בישראל א.  אשר לא יהין איש לשלח ידו לפתחה גוטלבר ממצרים 208.  קרן ההשכלה רמה עד כי יהינו שוחריה לדבר בשער אגר' יל"ג, נז



1 כך, משרש הין ולא הון, ר"י חיוג וריב"ג ורד"ק.  ודמו לזה החדשים את השרש הונ ھون בערב' במשמ' לאט, מנוחה.  ועי' הערה שלקמן.

2 ת"א ושריתון, ר"ל והתחלתם.  מנחם, רש"י, ראב"ע ואחרים פרשו מלשון הִננו ועלינו, ורש"י הוסיף עוד מלשון הֵן, אמרתם הן.  ואעפ"י שבודאי אין זו מגזרה אחת, מכל מקום בעצם משמעת הפעל זו היא הכונה היותר נכונה לפי הענין.

חיפוש במילון: