— מלת הטעם, מקֻצרה מן הִנֵּה, ותשמש א) במשמ' תה"פ או קריאה, קצת במשמ' הֲלֹא, וכמו האין זה אמת?  כעין פתיחה להוכיח דבר מתוך הדבר הראשון, siehe; voici; behold: ויאמר יי' אלהים הֵן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם (בראש' ג כב).   ויאמר קין אל יי' גדול עוני מנשא הֵן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני (שם ד יג=יד).  ויאמר יי' הֵן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות (שם יא ו).  ויאמר אברם הֵן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש אתי (שם יה ג).  ותאמר הבכירה (שבבנות לוט) אל הצעירה הֵן שכבתי אמש את אבי נשקנו יין גם הלילה ובאי שכבי עמו (שם יט לד).  ויאמר יעקב אל רבקה אמו הֵן עשו אחי איש שער ואנכי איש חלק אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע (שם כז יא=יב).  ויאמר הֵן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו (שם כט ז).  ןיאמר אל אשת אדניו הֵן אדני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת (שם לט ח=ט).  ויאמרו אליו למה ידבר אדני כדברים האלה חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה הֵן כסף אשר מצאנו בפי אמתחתינו השיבנו אליך מארץ כנען ואיך נגנב מבית אדניך כסף או זהב (שם מד ז=ח).  ויאמר יוסף אל העם הֵן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה הא לכם זרע וזרעתם את האדמה והיה בתבואת ונתתם חמישית לפרעה (שם מז כג=כד).  וידבר משה לפני יי' לאמר הֵן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה (שמות ו יב).  ויאמר משה לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים נזבח ליי' אלהינו הֵן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלנו (שם ח כב).  וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעת הֵן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו (ויקר' כה כ).  הֵן בעודני חי עמכם היום ממרים היתם עם יי' ואף כי אחרי מותי (דבר' לא כז).  — ב) כמו מלת התנאי אִם, wenn; si; if: הֵן ישלח איש את אשתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד (ירמ' ג א).  הֵן יהרוס ולא יבנה יסגר על איש ולא יפתח הֵן יעצר במים ויבשו וישלחם ויהפכו ארץ (איוב יב יד=יה).  הֵן קדם אהלך ןאיננו ואחור ולא אבין לו (שם כג ח).  שאל נא את הכהנים תורה לאמר הֵן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו וכו' היקדש (חגי ב יא=יב).  — ג) במשמ' שאלה: כי עברו עיי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו מאד וראו הֵן היתה כזאת ההימיר גוי אלהים (ירמ' ב י=יא).