הִנְנִי, הִנֵּנִי, הִנֶּנִּי, הִנְּךָ, הִנָּךְ, הִנֶּהָ, הִנּוֹ, הִנֵּהוּ, הִנֶּנּוּ, הִנְּכֶם, הִנָּם, — מלת הרמז, א) רֹמז על איזה דבר שהוא קרוב להמדבר, da, siehe da; voici; behold: ועתה הִנֵּה אשתך קח ולך בראש' יב יט. ויאמר אברם אל שרי הִנֵּה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך שם יו ו. ויאמר אבימלך הִנֵּה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב (שם כ יה). ויאמרו אל המלך הִנֵּה ראש איש בשת בן שאול איבך אשר בקש את נפשך (ש"ב ד ח). עודנה מדברת עם המלך ונתן הנביא בא ויגידו למלך לאמר הִנֵּה נתן הנביא ויבא לפני המלך (מ"א א כב-כג). ויגידו לשמעי לאמר הִנֵּה עבדך בגת ויקם שמעי ויחבש את חמרו וילך גתה (שם ב לט-מ). הִנֵּה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום (נחו' ב א). גם עתה הִנֵּה בשמים עדי ושהדי במרומים (איוב יו יט). — ואחרי הנושא במקום הִנֵּהוּ: על כן קרא לבאר באר לחי ראי הִנֵּה בין קדש ובין ברד (בראש' יו יד). ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הִנֵּה באהל (שם יח ט). וישאל ויאמר איפה שמואל ודוד ויאמר הִנֵּה בנוית ברמה (ש"א יט כב). קום רד לקראת אחאב מלך ישראל אשר בשמרון הִנֵּה בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו (מ"א כא יח). — וְהִנֵּה: ויפקח יי' את עיניהם ויראו וְהִנֵּה בתוך שמרון (מ"ב ו כ). כה הראני אדני יי' וְהִנֵּה כלוב קיץ ויאמר מה אתה רואה (עמו' ח א-ב). ואשא את עיני ואראה וְהִנֵּה ארבע קרנות ואמר אל המלאך הדבר בי מה אלה (זכר' ב א-ב). ואשא עיני וארא וְהִנֵּה איש ובידו חבל מדה (שם ה). — הִנֵּנִי, בפרט תשובה לקריאה: ויקרא אליו מלאך יי' מן השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הִנֵּנִי (בראש' כב יא). ויקרא את עשו בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הִנֵּנִי (שם כז א). ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ואמר הִנֵּנִי (שם לא יא). לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הִנֵּנִי (שם לז יג). ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הִנֵּנִי (שמות ג ד). — ובהפסקה קטנה ובסמיכות הִנֶּנִּי: ויאמר (יצחק אל אברהם) אבי ויאמר (אברהם) הִנֶּנִּי בני (שם כב ז). ויאמר (עשו ליצחק) אבי ויאמר (יצחק) הִנֶּנִּי מי אתה בני (שם כז יח). — הִנֶּךָּ: אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הִנֶּךָּ (תהל' קלט ח). הִנֵּנוּ, הִנֶּנוּ: התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הִנֵּנוּ (איוב לח לה). ויעלו אל ראש ההר לאמר הִנֶּנוּ ועלינו אל המקום אשר אמר יי' (במד' יד מ). — ב) לפתיחה בתחלת מאמר, להעיר את אזן השומע על האמור אחר כך, לתת לו כח יותר, כאלו הדבר עומד לפני עיניו: ויאמר אלהים הִנֵּה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע (בראש' א כט). ויגד לאברהם לאמר הִנֵּה ילדה מלכה גם הוא בנים (שם כב כ). ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הִנֵּה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר הביאה לי ציד וכו' ועתה בני שמע בקלי לאשר אני מצוה אתך (שם כז ו-ח). ותאמר אליו (רבקה אל יעקב) הִנֵּה עשו אחיך מתנחם לך להרגך ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לך (שם מג). ויאמר (יוסף) הִנֵּה חלמתי חלום עוד וְהִנֵּה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (שם לז ט). שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי וְהִנֵּה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה וְהִנֵּה קמה אלמתי וגם נצבה וְהִנֵּה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי (שם ו-ז). ופרעה חלם וְהִנֵּה עמד על היאר וְהִנֵּה מן היאר עלת שבע פרות יפות מראה (שם מא א-ב). הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלהים עשה הראה את פרעה הִנֵּה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע (שם כח-ל). ויאמר אל עמו הִנֵּה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו (שמות א ט-י). כה אמר יי' בזאת תדע כי אני יי' הִנֵּה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאר ונהפכו לדם (שם ז יז). ויאמר יי' אל משה הִנֵּה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך (שם יט ט). ויאמרו אליה האנשים וכו' הִנֵּה אנחנו באים בארץ את תקות חוט השני הזה תקשרי בחלון (יהוש' ב יז-יח). הִנֵּה ארון הברית אדון כל הארץ עבר לפניכם בירדן ועתה קחו לכם שני עשר איש משבטי ישראל (שם ג יא-יב). ויאמר גדעון אל האלהים אם ישך מושיע בידי את ישראל כאשר דברת הִנֵּה אנכי מציג את גזת הצמר בגרן אם טל יהיה על הגזה לבדה ועל כל הארץ חרב וידעתי כי תושיע בידי את ישראל (שופט' ו לו-לז). הִנֵּה ימים באים וגדעתי את זרעך ואת זרע בית אביך מהיות זקן בביתך (ש"א ב לא). ותאמר אליו (בעלת האוב לשאול) הִנֵּה שמעה שפחתך בקולך ואשים נפשי בכפי וכו' ועתה שמע נא גם אתה בקול שפחתך (שם כח כא-כב). כי הִנֵּה האדון יי' צבאות מסיר מירושלם ומיהודה משען ומשענה (ישע' ג א). ולכן הִנֵּה אדני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים (שם ח ז). ואני הִנֵּה נתתיך היום לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחמות נחשת על כל הארץ (ירמ' א יח). הִנֵּה כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו (שם ד יג). כה אמר יי' הִנֵּה עם בא מארץ צפון וגוי גדול יעור מירכתי ארץ (שם ו כב). בן אדם הִנֵּה בית ישראל אמרים החזון אשר הוא חזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא לכן אמר אליהם כה אמר אדני יי' וכו' (יחזק' יב כז-כח). הִנֵּה כל המשל עליך ימשל לאמר כאמה בתה (שם יו מד). הִנֵּה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו לכן הנבא ואמרת אליהם כה אמר אדני יי' הִנֵּה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם (שם לז יא-יב). הִנֵּה אנכי מעיק תחתיכם כאשר תעיק העגלה המלאה לה עמיר (עמו' ב יג). הִנֵּה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר (הוש' ב יו). כי הִנֵּה בימים ההמה ובעת ההיא אשר אשוב את שבות יהודה וירושלם וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט (יוא' ד א-ב). הִנֵּה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד (עובד' א ב). כי הִנֵּה יי' יצא ממקמו וירד ודרך על במותי ארץ ונמסו ההרים תחתיו (מיכ' א ג-ד). כי הִנֵּה אנכי מקים רעה בארץ הנכחדות לא יפקד (זכר' יא יו). כי הִנֵּה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר (תהל' יא ב). ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון הִנֵּה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל (שם עג יא-יב). הִנֵּה יסרת רבים וידים רפות תחזק וכו' כי עתה תבוא אליך ותלא (איוב ד ג-ה). כי הִנֵּה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו הנצנים נראו בארץ (שה"ש ב יא-יב). ותאמר (נעמי לרות) הִנֵּה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה שובי אחרי יבמתך (רות א יה). דברתי אני עם לבי לאמר אני הִנֵּה הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני על ירושלים (קהל' א יו). גם הִנֵּה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דבר טוב על המלך עמד בבית המן (אסת' ז ט). — ועם נָא אחריה: ויאמר אל שרי אשתו הִנֵּה-נָא ידעתי כי אשה יפת מראה את (בראש' יב יא). ותאמר שרי אל אברם הִנֵּה-נָא עצרני יי' מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה (שם יו ב). ויען אברהם ויאמר הִנֵּה-נָא הואלתי לדבר אל אדני (שם יח כז). ויאמר (לוט) הִנֵּה-נָא אדני סורו נא אל בית עבדכם ולינו (שם יט ב). אל נא אחי תרעו הִנֵּה-נָא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש אוציאה נא אתהן אליכם (שם ז-ח). ויאמר לוט אלהם אל נא אדני הִנֵּה-נָא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן תדבקני הרעה ומתי הִנֵּה-נָא העיר הזאת קרבה לנוס שמה והוא מצער אמלטה נא שמה (שם יח-כ). ויאמר (יצחק לעשו) הִנֵּה-נָא זקנתי לא ידעתי יום מותי ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי צידה (שם כז ב-ג). וירא מלאך יי' אל האשה ויאמר אליה הִנֵּה-נָא את עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן (שופט' יג ג). ויקם האיש ללכת הוא ופילגשו ונערו ויאמר לו חתנו אבי הנערה הִנֵּה-נָא רפה היום לערוב לינו נא (שם יט ט). ויאמר לו (הנער לשאול) הִנֵּה-נָא איש אלהים בעיר הזאת וכו' נלכה שם אולי יגיד לנו את דרכנו אשר הלכנו עליה (ש"א ט ו). ויאמרו עבדי שאול אליו הִנֵּה-נָא רוח אלהים רעה מבעתך יאמר נא אדננו עבדיך לפניך יבקשו איש ידע מנגן בכנור (שם יו יה-יו). ויבא אבשלום אל המלך ויאמר הִנֵּה-נָא גזזים לעבדך ילך נא המלך ועבדיו עם עבדך (ש"ב יג כד). ויאמר המלך אל יואב הִנֵּה-נָא עשיתי את הדבר הזה ולך השב את הנער את אבשלום (שם יד כא). ויאמרו אליו עבדיו הִנֵּה-נָא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם (מ"א כ לא). ויאמרו אליו (בני הנביאים לאלישע) הִנֵּה-נָא יש את עבדיך חמשים אנשים בני חיל ילכו נא ויבקשו את אדניך (מ"ב ב יו). ויאמרו אנשי העיר אל אלישע הִנֵּה-נָא מושב העיר טוב כאשר אדני ראה והמים רעים והארץ משכלת (שם יט). ותאמר (השונמית) אל אישה הִנֵּה-נָא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא עבר עלינו תמיד (שם ד ט). ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הִנֵּה-נָא המקום אשר אנחנו ישבים שם לפניך צר ממנו (שם ו א). ואולם שמע נא איוב מלי וכל דברי האזינה הִנֵּה-נָא פתחתי פי דברה לשוני בחכי ישר לבי אמרי ודעת שפתי ברור מללו (איוב לג א-ג). הִנֵּה-נָא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל הִנֵּה-נָא כחו במתניו ואונו בשרירי בטנו (שם מ יה-יו). — ומצוי מאד אחרי הפעל רָאָה: וירא אלהים את כל אשר עשה וְהִנֵּה טוב מאד (בראש' א לא). וירא אלהים את הארץ וְהִנֵּה נשחתה (שם ו יב). ויסר נח את מכסה התבה וירא וְהִנֵּה חרבו פני האדמה (שם ח יג). וירא וְהִנֵּה הסנה בער באש (שמות ג ב). כי ראינו את הארץ וְהִנֵּה טובה מאד (שופט' יח ט). וראיתם וְהִנֵּה אם יצאו בנות שילו לחול במחלות ויצאתם מן הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו (שם כא כא). ראיתי את הארץ וְהִנֵּה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם ראיתי ההרים וְהִנֵּה רעשים וכל הגבעות התקלקלו ראיתי וְהִנֵּה אין האדם וכל עוף השמים נדדו ראיתי וְהִנֵּה הכרמל המדבר וכל עריו נתצו מפני יי' מפני חרון אפו (ירמ' ד כג-כו). — וכן אחר הביט: ויבט וְהִנֵּה מראשתיו עגת רצפים וצפחת מים (מ"א יט ו). ונבט לארץ וְהִנֵּה חשך צר (ישע' ה ל). — ואחרי חלם: והיה כאשר יחלם הצמא וְהִנֵּה אוכל והקיץ וריקה נפשו וכאשר יחלם הצמא וְהִנֵּה שתה והקיץ והנה עיף ונפשו שוקקה (ישע' כח ח). — וכמו"כ להורות שתי פעולות תכופות זו אחרי זו או זו בשעת זו: ויהי הם קברים איש וְהִנֵּה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע (מ"ב יג כא). — ולהורות הנגוד בין שני דברים: ויקו למשפט וְהִנֵּה משפח לצדקה וְהִנֵּה צעקה (ישע' ה ז). — הִנְנִי במקום הנה אני: ואני הִנְנִי מביא את המבול מים על הארץ (בראש' ו יז). ויאמר יי' אל משה הִנְנִי ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות יו ד). ועתה הִנְנִי הולך לעמי (במד' כד יד). כה אמר יי' אלהי ישראל הִנְנִי קרע את הממלכה מיד שלמה (מ"א יא לא). — הִנְּךָ, הנה אתה: ויאמר לו הִנְּךָ מת על האשה אשר לקחת (בראש' כ ג). ויאמר יי' אל משה הִנְּךָ שכב עם אבתיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ (דבר' לא יו). יען אשר לא שמעת בקול יי' הִנְּךָ הולך מאתי והכך האריה (מ"א כ לו). ויאמר הִנְּכָה ראה בעיניך ומשם לא תאכל (מ"ב ז ב). הִנְּךָ יפה דודי אף נעים (שה"ש א יו). כי מה אתה חסר עמי וְהִנְּךָ מבקש ללכת אל ארצך (מ"א יא כב). וְהִנְּךָ להם כשיר עגבים יפה קול ומטב נגן (יחזק' לג לב). ויאמר לה מלאך יי' הִנָּךְ הרה וילדת בן (בראש' יו יא). הִנָּךְ יפה רעיתי הִנֶָּךְ יפה עיניך יונים (שה"ש א יה, שם ד א). ויאמר יי' אל השטן הִנּוֹ בידך (איוב ב ו). ויבא אליו (בלעם אל בלק) וְהִנּוֹ נצב על עלתו (במד' כג יז). וארד בית היוצר וְהִנֵּהוּ1 עשה מלאכה על האבנים (ירמ' יח ג). ועתה הִנְנוּ בידך כטוב וכישר בעיניך לעשות לנו עשה (יהוש' ט כה). הִנְנוּ עצמך ובשרך אנחנו (ש"ב ה א). הִנֶּנוּ עבדים לאדני (בראש' מד יו). יי' אלהיכם הרבה אתכם וְהִנְּכֶם היום ככוכבי השמים לרב (דבר' א י). ואתם הרעתם לעשות מאבתיכם וְהִנְּכֶם הלכים איש אחרי שררות לבו הרע (ירמ' יו יב). ואני זקנתי ושבתי ובני הִנָּם אתכם (ש"א יב ב). ויתר דברי ירבעם אשר נלחם ואשר מלך הִנָּם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל (מ"א יד יט). הִנָּם ככל המון ישראל אשר נשארו בה הִנָּם ככל המון ישראל אשר תמו (מ"ב ז יג). והנה נותרה בה פלטה המוצאים בנים ובנות הִנָּם יוצאים אליכם וראיתם את דרכם (יחזק' יד כב). מחר רדו עליהם הִנָּם עלים במעלה הציץ ומצאתם אתם בסוף הנחל (דהי"ב כ יו). אבי ואחי וצאנם ובקרם וכל אשר להם באו מארץ כנען וְהִנָּם בארץ גשן (בראש' מז א). ואחמדם ואקחם וְהִנָּם טמנים בארץ (יהוש' ו כח). געל בן עבד ואחיו באים שכמה וְהִנָּם צרים את העיר עליך (שופט' ט לא).
1 בקצת ספרים: וְהִנֵּה-הוּא.