* , ש"ז, מ"ר זִנּוּקִים, — שה"פ מן זִנֵּק: חבית שמונחת תחת הזינוק מים שבתוכה ושבחוצה לה פסולין צירף פיה לזינוק מים שבתוכה פסולין ושבחוצה לה כשרין (זבח' כה:). אי אתה מודה במזרק שאי איפשר לו בלא זינוק (שם). זינוק זה יוצא ממקום אחד ונחלק לשני מקומות ילקוט דבר' תתקסב. — ומ"ר: עמדה שרה והפריעה עצמה והיו שני דדיה מוריקים חלב כשני זינוקים של מים (פסיק' רבתי מג).