פ"ע, עת' יִזְרַח, — זרח השמש, התגלה על הארץ, כשפניה מתחילות להיות מֻסבות לעומת השמש בבקר aufgehen (die Sonne); se lever (soleil); to rise (the sun): וַיִּזְרַח לו השמש כאשר עבר את פנואל (בראש' לב לב).  כִּזְרֹחַ השמש תשכים ופשטת על העיר (שופט' ט לג).  וכאור בקר יִזְרַח שמש בקר לא עבות (ש"ב כג ד).  וישכימו בבקר והשמש זָרְחָה על המים ויראו מואב מנגד את המים אדֻמים כדם (מ"ב ג כב).  תשת חשך ויהי לילה בו תרמש כל חיתו יער הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם תִּזְרַח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון (תהל' קד כ-כב).  וִזָרַח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם (קהל' א ה).  אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת (ירוש' ברכ' א ב:).  ממקום שהחמה זורחת באחד בתקופ' תמוז עד מקום שהיא זורחות באחד בתקופת טבת (שם ערוב' ה כב ג).  בשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאין ממנה (יומא לז:).  מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה (תענ' כ.).  וירא והנה זרחה השמש לכל הארץ ויאור העולם (מד"ר אסת', ויגד לו) .  שכיון שהחמה זורחת על התאנים הן מתליעות (שם שה"ש, דודי ירד). — ובכלל לכל אור, ובהשאלה לכל התגלות של תפארת ושמחה ואֹשר: יי' מסיני בא וְזָרַח משעיר למו הופיע מהר פארן (דבר' לג ב). וְזָרַח בחושך אורך (ישע' נח י).  קומי אורי כי בא אורך וכבוד יי' עליך זָרַח כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יִזְרַח יי' וכבודו עליך יראה (שם ס א-ב).  זָרַח בחשך אור לישרים (תהל' קיב ד). — ומקור: והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זַרְחֵךְ (ישע' ס ג). — ב) בהשאלה בחולי, להתגלות צרעת בעור וכדומה: והצרעת זָרְחָה במצחו (דהי"ב כו יט).

— הִפע' *הִזְרִיחַ, — א) פ"י, עשה שיזרח: אמר לו הקב"ה למשה הזרח שמש לרוצחים וכו' הזרחת שמש לרוצחים (מכות י.).  וישם ה' לקין אות וכו' הזריח לו גלגל חמה (מד"ר בראש' כב).  עד שלא השקיע הקב"ה שמשה של שרה הזריח שמשה של רבקה (שם נח).  כל מה שהבריות מגדלין במצות ובמעשים טובים בעולם הזה דיין שהקב"ה מזריח להם השמש (שם ויקר' כח).  עד שלא ישקע שמשו של צדיק זה הוא מזריח שמשו של צדיק אחר (שם קהל', וזרח השמש).  מה הנאה יש לבריות אשר מסגלות במצות ובמעשים טובים דיין שאני מזריח עליהם אורה (שם, מה יתרון). — ואמר הפיטן: גודר תחתיות הדומים, דלת סוגר בעד הומים, הַמַּזְרִיחַ מאורות רמים, ומנהיגם לילות וימים (ר"א קליר, יוצר א שבוע', אשר).  — והזריח הצרעת: מלמד שהזריח לו (האלהים לקין) הצרעת (מד"ר בראש' כב). — פ"ע, הלך למזרח: אמר להם (אברהם לבני הפלגשים) כל מה שאתם יכולים להזריח תזריחו שלא תיכוו בגחלתו של יצחק (מד"ר בראש' סא). — והשמש כמו קל: וכן באומרו הוא מזריח הוא מעריב ואין מזריח בעבר' כי אם זורח (ספ' הגלוי לר"י קמחי נז). — ג) פ"ע, *הזריחה התאנה, התחילה להיות אדמדמה: הפגים משיזריחו1 אוכל בהם פתו בשדה (שבי' ד ז).