1 הדין נותן כי למושג קדום כזה תהיה בכל הלשונות האחיות מלה אחת או לפחות דומה בכלן. והנה עצם זה הצרוף ז, ר, ח, או שאיננו במציאות בשאר הלשונ' האחיות, או משמש במשמ' אחרת, ולמושג צאת השמש משמש בארמ' הצרוף דנח, ד במקום ז ובמקום ר—נ, ובערב' שׁרק شرق, במקום ז—ש, ובמקום ח—ק. והנה יש אומרים כי עקר משמ' הצרוף הזה היה כמו האדים, ונשמר עוד בערב' שאומרים שַׁרִק להעין, נתאדמה, ומזה מושג זריחת השמש.