1, ש"ז, סמי' מַלְאַךְ, בכנ' מַלְאָכִי, מַלְאָכוֹ, מ"ר מַלְאָכִים, סמי' מַלְאֲכֵי, בכנ' מַלְאָכָיו, מַלְאָכֶיךָ, —  א) שָׁלִיחַ שנשלח לעשות דבר מהדברים, להודיע, לבשר, וכיוצא בזה, Bote; messager; messenger:  וישלח יעקב מַלְאָכִים לפניו אל עשו אחיו וכו' ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו וכו' (בראש' לב ד-ה).  וישלח משה מַלְאָכִים מקדש אל מלך אדום כה אמר אחיך ישראל (במד' כ יד).  וישלח ישראל מַלְאָכִים אל סיחן מלך האמרי לאמר אעברה בארצך (שם כא כא-כב).  וישלח (בלק) מַלְאָכִים אל בלעם בן בעור פתורה וכו' לאמר הנה עם יצא ממצרים (שם כב ה).  ויאמר בלעם אל בלק הלא גם אל מַלְאָכֶיךָ אשר שלחת אלי דברתי לאמר (שם כד יב).  רק רחב הזונה תחיה היא וכל אשר אתה בבית כי החבאתה את הַמַּלְאָכִים אשר שלחנו (יהוש' ו יז).  וישלח יהושע מַלְאָכִים וירצו האהלה (של עכן בן זרח) והנה טמונה באהלו (שם ז כב).  וּמַלְאָכִים שלח (גדעון) בכל מנשה ויזעק גם הוא אחריו (שפט' ו לה).  וישלח (זבֻל שר העיר) מַלְאָכִים אל אבימלך בתרמה לאמר הנה געל בן עבד ואחיו באים שכמה (שם ט לא).  וישלח יפתח מַלְאָכִים אל מלך בני עמון לאמר מה לי ולך כי באת אלי להלחם בארצי ויאמר מלך בני עמון אל מַלְאֲכֵי יפתח כי לקח ישראל את ארצי (שם יא יב-יג).  וישלחו (אנשי בית שמש) מַלְאָכִים אל יושבי קרית יערים לאמר השבו פלשתים את ארון יי' (ש"א ו כא).  הרף לנו שבעת ימים ונשלחה מַלְאָכִים בכל גבול ישראל וכו' ויבאו הַמַּלְאָכִים גבעת שאול וידברו הדברים באזני העם וכו' וישלח (שאול את הנתחים) בכל גבול ישראל ביד הַמַּלְאָכִים לאמר וכו' ויאמרו לַמַּלְאָכִים הבאים כה תאמרון לאיש יביש גלעד מחר תהיה לכם תשועה (שם יא ג-ט).  וישלח שאול מַלְאָכִים אל בית דוד לשמרו וכו' וישלח שאול את הַמַּלְאָכִים לראות את דוד (שם יט יא-יה).  ותהי על מַלְאֲכֵי שאול רוח אלהים (שם כ).  וּמַלְאָךְ בא אל שאול לאמר מהרה ולכה (שם כג כז).  הנה שלח דוד מַלְאָכִים מהמדבר לברך את אדנינו (שם כה יד).  ותלך (אביגיל) אחרי מַלְאֲכֵי דוד ותהי לו לאשה (שם מב).  וישלח אבנר מַלְאָכִים אל דוד תחתו לאמר למי ארץ (ש"ב ג יב).  ויצא יואב מעם דוד וישלח מַלְאָכִים אחרי אבנר וישבו אתו מבור הסרה (שם כו).  וישלח חירם מלך צר מַלְאָכִים אל דוד ועצי ארזים (שם ה יא).  וילך הַמַּלְאָךְ ויבא ויגד לדוד את כל אשר שלחו יואב (שם יא כב).  וישלח יואב מַלְאָכִים אל דוד ויאמר נלחמתי ברבה (שם יב כז).  ותשלח איזבל מַלְאָךְ אל אליהו לאמר כה יעשון אלהים וכה יוספון כי כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם (מ"א יט ב).  ויאמר (אחאב) לְמַלְאֲכֵי בן הדד אמרו לאדני המלך וכו' (שם כ ט).  וישלח (אחזיהו) מַלְאָכִים ויאמר אלהם לכו דרשו בבעל זבוב וכו' קום עלה לקראת מַלְאֲכֵי מלך שמרון ודבר אלהם (מ"ב א ב-ג).  וישלח אליו אלישע מַלְאָךְ לאמר הלוך ורחצת שבע פעמים בירדן (שם ה י).  וישלח (אלישע) איש מלפניו בטרם יבא הַמַּלְאָךְ אליו וכו' ראו כבא הַמַּלְאָךְ סגרו הדלת ולחצתם אתו בדלת (שם ו לב).  ויאמר יהורם קח רכב ושלח לקראתם וכו' ויגד הצפה לאמר בא הַמַּלְאָךְ עד הם ולא שב (שם ט יז-יח).  וימצא מלך אשור בהושע קשר אשר שלח מַלְאָכִים אל סוא מלך מצרים (שם יז ד).  ומה יענה מַלְאֲכֵי גוי כי יי' יסד ציון (ישע' יד לב).  לכו מַלְאָכִים קלים אל גוי ממשך ומורט (שם יח ב).  כי היו בצען שריו וּמַלְאָכָיו חנם יגיעו (שם ל ד).  הן אראלם צעקו חצה מַלְאֲכֵי שלום מר יבכיון נשמו מסלות שבת עבר ארח (שם לג ז-ח).  וישלח (מלך אשור) מַלְאָכִים אל חזקיהו לאמר כה תאמרון אל חזקיהו (שם לז ט-י).  ושלחתם אל מלך אדום וכו' ביד מַלְאָכִים הבאים ירושלם אל צדקיהו מלך יהודה (ירמ' כז ג).  וימרד בו לשלח מַלְאָכָיו מצרים (יחזק' יז יה).  ותשלח מַלְאָכִים אליהם כשדימה (שם כג יו).  מַלְאָךְ רשע יפל ברע וציר אמונים מרפא (משלי יג יז).  אך מרי יבקש רע וּמַלְאָךְ אכזרי ישלח בו (שם יז יא).  וּמַלְאָךְ בא אל איוב ויאמר הבקר היו חרשות וכו' (איוב א יד). —  ובפרט מַלְאַךְ אֱלֹהִים:  וימצאה מַלְאַךְ יי' על עין המים במדבר (בראש' יו ז).  ויאמר לה מַלְאַךְ יי' שובי אל גברתך וכו' ויאמר לה מַלְאַךְ יי' הרבה ארבה את זרעך (שם ט-י).  ויקרא מַלְאַךְ אלהים אל הגר מן השמים (שם כא יז).  ויקרא אליו מַלְאַךְ יי' מן השמים ויאמר אברהם אברהם (שם כב יא).  ויקרא מַלְאַךְ יי' אל אברהם שנית מן השמים (שם יה).  ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מַלְאֲכֵי אלהים עלים וירדים בו (שם כח יב).  ויאמר אלי מַלְאַךְ האלהים בחלום יעקב (שם לא יא).  ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מַלְאֲכֵי אלהים (שם לב ב).  וירא מַלְאַךְ יי' אליו בלבת אש מתוך הסנה (שמות ג ב).  ויסע מַלְאַךְ האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם (שם יד יט).  ויתיצב מַלְאַךְ יי' בדרך לשטן לו (במד' כב כב).  ותרא האתון את מַלְאַךְ יי' ותלחץ אל הקיר (שם כה).  ויעל מַלְאַךְ יי' מן הגלגל אל הבכים וכו' ויהי כדבר מַלְאַךְ יי' את הדברים האלה אל כל בני ישראל וישאו העם את קולם ויבכו (שפט' ב א-ד).  אורו מרוז אמר מַלְאַךְ יי' (שם ה כג).  ויבא מַלְאַךְ יי' וישב תחת האלה וכו' וירא אליו מַלְאַךְ יי' ויאמר אליו יי' עמך גבור החיל (שם ו יא-יב).  וישלח מַלְאַךְ יי' את קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן הצור ותאכל את הבשר ואת המצות וּמַלְאַךְ יי' הלך מעיניו וירא גדעון כי מַלְאַךְ יי' הוא ויאמר גדעון אהה אדני יי' כי על כן ראיתי מַלְאַךְ יי' פנים אל פנים (שם כא-כב).  וירא מַלְאַךְ יי' אל האשה ויאמר אליה הנה נא את עקרה וכו' כי הנך הרה וילדת בן (שם יג ג-ה).  ומראהו כמראה מַלְאַךְ האלהים נורא מאד (שם ו).  ויבא מַלְאַךְ האלהים עוד אל האשה וכו' ויאמר מַלְאַךְ יי' אל מנוח אם תעצרני לא אכל בלחמך וכו' ויאמר מנוח אל מַלְאַךְ יי' מי שמך וכו' ויאמר לו מַלְאַךְ יי' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי וכו' ויעל מַלְאַךְ יי' בלהב המזבח וכו' אז ידע מנוח כי מַלְאַךְ יי' הוא (שם ט-כא).  כי כְּמַלְאַךְ האלהים כן אדני המלך לשמע הטוב והרע וכו' ואדני חכם כחכמת מַלְאַךְ האלהים לדעת את כל אשר בארץ (ש"ב יד יז-כ).  ואדני המלך כְּמַלְאַךְ האלהים ועשה הטוב בעיניך (שם יט כח).  וּמַלְאַךְ יי' היה עם גרן הארונה היבסי (שם כד יו).  וישב מַלְאַךְ יי' שנית ויגע בו ויאמר קום אכל (מ"א יט ז).  וּמַלְאַךְ יי' דבר אל אליה התשבי קום עלה לקראת מלאכי מלך שמרון (מ"ב א ג).  ויהי בלילה ההוא ויצא מַלְאַךְ יי' ויך במחנה אשור (שם יט לה).  ויענו את מַלְאַךְ יי' העמד בין ההדסים וכו' ויען מַלְאַךְ יי' ויאמר יי' צבאות עד מתי אתה לא תרחם את ירושלם (זכר' א יא-יב).  ויראני את יהושע הכהן הגדול עמד לפני מַלְאַךְ יי' (שם ג א).  וּמַלְאַךְ יי' עמד ויעד מַלְאַךְ יי' ביהושע לאמר (שם ה-ו).  כְּמַלְאַךְ יי' לפניהם (שם יב ח).  חנה מַלְאַךְ יי' סביב ליראיו ויחלצם (תהל' לד ח).  יהיו כמץ לפני רוח וּמַלְאַךְ יי' דחה יהי דרכם חשך וחלקלקת וּמַלְאַךְ יי' רדפם (שם לה ה-ו).  וישא דויד את עיניו וירא את מַלְאַךְ יי' עמד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם (דהי"א כא יו).  ולא יכל דויד ללכת לפניו לדרש אלהים כי נבעת מפני חרב מַלְאַךְ יי' (שם ל). —  וּמַלְאָךְ סתם, במשמ' מַלְאַךְ אלהים:  יי' אלהי השמים וכו' הוא ישלח מַלְאָכוֹ לפניך (בראש' כד ז).  הַמַּלְאָךְ הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים (שם מח יו).  הנה אנכי שלח מַלְאָךְ לפניך לשמרך בדרך (שמות כג כ).  כי ילך מַלְאָכִי לפניך והביאך אל האמרי (שם כג).  ושלחתי לפניך מַלְאָךְ וגרשתי את הכנעני האמרי והחתי והפריזי (שם לג ב).  ונצעק אל יי' וישמע קלנו וישלח מַלְאָךְ ויצאנו ממצרים (במד' כ יו).  וישלח ידו הַמַּלְאָךְ ירושלם לשחתה וינחם יי' על הרעה ויאמר לַמַּלְאָךְ המשחית בעם רב עתה הרף ידך (ש"ב כד יו).  והנה זה מַלְאָךְ נגע בו (באליהו) ויאמר לו קום אכול (מ"א יט ה).  וישר (יעקב) אל מַלְאָךְ ויכל (הוש' יב ה).  ויאמר אלי הַמַּלְאָךְ הדבר בי קרא לאמר כה אמר יי' צבאות קנאתי לירושלם (זכר' א יד).  והנה הַמַּלְאָךְ הדבר בי יצא וּמַלְאָךְ אחר יצא לקראתו (שם ב ז).  כי מַלְאָכָיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך (תהל' צא יא).  הללו את יי' מן השמים הללוהו במרומים הללוהו כל מַלְאָכָיו הללוהו כל צבאו (שם קמח א-ב).  הן בעבדיו לא יאמין וּבְמַלְאָכָיו ישים תהלה (איוב ד יח).  אם יש עליו (על  החולה) מַלְאָךְ מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת (שם לג כג-כד). —  מַלְאַךְ פניו:  בכל צרתם לא צר וּמַלְאַךְ פניו הושיעם באהבתו (ישע' סג ט). —  מַלְאַךְ הַבְּרִית:  וּמַלְאַךְ הברית אשר אתם חפצים הנה בא (מלא' ג א). —  וכנוי לנביא וכדומ':  מי עור כי אם עבדי וחרש כְּמַלְאָכִי אשלח (ישע' מב יט).  מקים דבר עבדו ועצת מַלְאָכָיו ישלים האמר לירושלם תושב ולערי יהודה תבנינה (שם מד כו).  ויאמר חגי מַלְאָךְ יי' במלאכות יי' לעם לאמר (חגי א יג).  הנני שלח מַלְאָכִי לפניך ופנה דרך לפני (מלא' ג א). —  וכנוי לכהן:  כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מַלְאַךְ יי' צבאות הוא (מלא' ב ז). —  ובמליצה לרוחות:  עשה מַלְאָכָיו רוחות משרתיו אש להט (תהל' קד ד). — ובהשאלה, למחלות וכדומ':  ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מַלְאֲכֵי רעים (תהל' עח מט). —  מַלְאֲכֵי מָוֶת:  חמת מלך מַלְאֲכֵי מות ואיש חכם יכפרנה (משלי טז יד). —  ומצוי מאד בתו"מ:  בשעה שישראל מתפללין וכו' המלאך הממונה על התפלות נוטל כל התפלות שהתפללו בכל הכנסיות כולן ועושה אותן עטרות ונותנן בראשו של הקב"ה (ר' מאיר, מד"ר שמות כא).  כמין קול נשמע בעזרה שבא מלאך וחבטו (את הצדוקי) על פניו ונכנסו אחיו הכהנים ומצאו ככף רגל עגל בין כתפיו (ר' חייא, יומ' יט:).  ששה נסים נעשו לו לפנחס וכו' ואחד שבא מלאך והגביה את המשקוף ואחד שבא מלאך והשחית בעם (ר' יוחנן, סנה' פב:).  אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם לילה שמו (הוא, שם צו.).  אותו מלאך הממונה על הרוחות דומה שמו (הוא, שם צד.).  אף שמות המלאכים עלו בידן מבבל (רשב"ל, ירוש' ר"ה א ב).  כל דיבור ודיבור שיוצא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך אחד (ר' יונתן, חגי' יד.).  מלאך אחד שהוא עומד בארץ וראשו מגיע אצל החיות (ר' אלעזר, שם יג:).  שהיתה (אסתר כשאמרה איש צר ואויב) מחווה כלפי אחשורוש ובא מלאך וסטר ידה כלפי המן (הוא, מגי' טז.).  וכיון שבא (הולד) לאויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה (ר' שמלאי, נדה ל:).  יוצק זהב רותח לתוך פיו של אותו רשע (נבוכדנצר) שאילמלא לא בא מלאך וסטרו על פיו ביקש לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד בספר תהילים (ר' יצחק, סנה' צב:).  המלאך עצמו חציו מים וחציו אש (ויש לו) חמש גפין וגוייתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש (ר' אבון, ירוש' ר"ה ב ה).  בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד סמאל המלאך לקטרג אותן (ר' חמא ב"ר חנינא, מד"ר שמות כא).  אותו מלאך הממונה על הריון לילה שמו (ר' חנינא בר פפא, נדה יו:).  אין מלאך אחד עושה שתי שליחות ולא שני מלאכים עושים שליחות אחת (מד"ר בראש' נ).  בקש יהודה לעבר זימן לו הקב"ה מלאך שהוא ממונה על התאוה (מדה"ג, כ"י תימנ').  החמה שלש אותיות של שם כתובים בלבו והמלאכים מנהיגים אותו (פדר"א ו).  וכל המזיקים המהלכים ברקיע והמלאכים שנפלו מגדולתן וממקום קדושתן מן השמים בימי דור אנוש כשהם עולים לשמוע דבר מאחורי הפרגוד הן מתרדפין בשבט של אש וחוזרין לאחוריהן למקומן (שם ז). —  ובכנ':  אני ושלשת מלאכיי נגלים עליך ואומרים לך לוט ליטה לא ירת לאברהם (מד"ר בראש' מד). —  מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת:  אפשר אתה דורש במעשה מרכבה ושכינה עמנו ומלאכי השרת מלוין אותנו ואני ארכב על החמור (ר' יוחנן בן זכאי, חגי' יד:).  לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו (ר"ע, יומ' עה:).  וכי מלאכי השרת אוכלין לחם והלא כבר נאמר לחם לא אכלתי (ר' ישמעאל, שם).  אדם הראשון מיסב בג"ע היה והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין (ר' יהודה, סנה' נט:).  כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה הקב"ה לבניו בעצמו (רב, ב"מ פו:).  יודעים היו מלאכי השרת ששרה אמנו באהל היתה אלא מאי באהל כדי לחבבה על בעלה (הוא, שם פז.).  בשעה שביקש הקב"ה לבראות את האדם ברא כת אחת של מלאכי השרת אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמינו (הוא, סנה' לח:).  כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי (ר' יוחנן, שבת יב:). שלשה מלאכי השרת נזדמנו לה (לאסתר) באותה שעה אחד שהגביה את צוארה ואחד שמשך חוט של חסד עליה ואחד שמתח את השרביט (הוא, מגי' טו:).  מעון שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל (ר"ל, חגי' יב:).  שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בע"ש מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע וכו' (ר' יוסי בר' יהודה, שבת קיט:).  בשעה שהצדיק נפטר מן העולם שלש כיתות של מלאכי השרת יוצאות לקראתו (ר' אלעזר, כתוב' קד.). בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו (ריב"ל, שבת פח:).  כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה (בשעת מתן תורה) חזרו ישראל לאחוריהן י"ב מיל והיו מלאכי השרת מדדין אותן (הוא, שם).  לעולם אל ישנה אדם מן המנהג שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם מלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם (ר' תנחום בר חנילאי, ב"מ פו:).  באותה שעה (שטבעו המצריים) בקשו מלאכי השרת לאמר שירה לפני הקב"ה אמר להן הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני (ר' יונתן, סנהד' לט:).  לא בא הכתוב (ויקרא אל משה)  אלא למרק אכילה ושתיה שבמעיו לשומו כמלאכי השרת (ר' נתן, יומ' ד:).  אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד והלא אתה נושא פנים לישראל (ר' אמי, ברכ' כ:).  לא נתנה תורה למלאכי השרת (שם).  אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה (כשנהרג ר"ע) זו תורה וזו שכרה (שם סא:).  אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון (שבת נה:).  אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביום הכפורים (ר' אבהו, ר"ה לב:).  שלשה שהיו מהלכין בדרך הרב באמצע גדול מימינו וקטן משמאלו וכן מצינו בשלשה מלאכי השרת שבאו אצל אברהם מיכאל באמצע גבריאל מימינו ורפאל בשמאלו (יומ' לז.).  בזמן שישראל שרויין בצער ופירש אחד מהן באין שני מלאכי השרת שמלוין לו לאדם ומניחין לו ידיהן על ראשו ואומרים פלוני זה שפירש מן הציבור אל יראה בנחמת ציבור (תענ' יא.).  ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם שלשה כמלאכי השרת יש להם כנפים כמלאכי השרת וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת  (חגי' טז.).  אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מי שהחריב את ביתך ושרף את היכלך תכניס תחת כנפי השכינה (סנהד' צו:).  בשעה שאמר הקב"ה לישראל הסר המצנפת והרם העטרה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע זאת להן לישראל שהקדימו לפניך בסיני נעשה לנשמע (רב אסי, גיט' ז.).  אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע הרבה כרכים בראת בעולמך של אוה"ע ולא נתת מידת ארכן ומידת רחבן ירושלים ששמך בתוכה ומקדשך בתוכה וצדיקים בתוכה אתה נותן בה מידה (ר' חנינא בר פפא, ב"ב עה:).  אותו היום (שהשליכו את משה ביאור) עשרים ואחד בניסן היה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מי שעתיד לומר שירה על הים ביום זה ילקה ביום זה (הוא, סוט' יב:).  בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים (ר' סימאי, שבת פח.).  בשעה שהצדיק נפטר מן העולם אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע צדיק פלוני בא אומר להם יבאו צדיקים ויצאו לקראתו (ר' יוסי בר שאול, כתוב' קד.).  ארבעה דברים סחו לי מלאכי השרת חיגרין מפני מה הוויין מפני שהופכין את שולחנם וכו' (ר' יוחנן בן דהבאי, נדר' כ.).  יש לי לפני ארבע מאות ותשעים וששה אלפים של מלאכי השרת שהם עומדים ומקדשים שמי הגדול בכל יום תמיד (מד"ר ויקר' ב).  בשבע שעות ביום בע"ש נכנס אדה"ר בג"ע והיו מלאכי השרת מקלסין אותו ומכניסין אותו לג"ע (פדר"א יח). —  מלאכי שלום:  חרבן בית המקדש שאפילו מלאכי שלום בכו (חגי' ה:). —  מלאכי רחמים:  מלאכי רחמים היו (המלאכים שבאו להפך את סדום) והיו ממתינים וסבורים שמא ימצא להם זכות (מד"ר בראש' נ). —  מלאכי חַבָּלָה, עי' ערך *חַבָּלָה, והוסיפה:  שבשעה שנפטרין (הרשעים) מן העולם ג' כתות של מלאכי חבלה מקדימות אותו (ר' מאיר, מד"ר במד' יא). —  ובסהמ"א:  והנהו לפני עובר, בשלשלאות של אש אסור, ביד מלאכי חבלה מסור (יוחסין, אחימעץ מאיטל' N. M. Ch. 124).  בשעת הדין מוסרין אותו (את הרשע) לחמשה מלאכי חבלה כנגד ה' חומשי תורה אחד מכה ואחד מונה כדרך שמכין ומונין בב"ד ושלישי מוציא אור מגופו ככבשן שהאור יוצא ממנו הרביעי מביא עשבים מרים וחמוצים מן ההרים שאם גזל מחבירו אומרים לו דקנך בשינך לפי שאכלת גזל בשינך החמשי מביא את אביו ואת אמו ואם קרא ולא קיים מלקין אותו בפניהם (מס' חבוט הקבר ה). —  מַלְאָךְ הַמָּוֶת, הממונה להמית את האדם בבוא שעתו:  לא קבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן (ר' יוסי, ע"ז ה.).  היושב בבית מרוערע עושה מלאך המות דניסטים שלו (רב, ירוש' שבת ב ג).  הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות (ר"ל, ב"ב טז.).  שלשה דברים סח לי מלאך המות אל תטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו ואל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת מפני שאני מרקד ובא לפניהן וחרבי בידי ויש לי רשות לחבל (ריב"ל, ברכ' נא.).  דבר בעיר אל יהלך אדם באמצע הדרך מפני שמלאך המות מהלך באמצע הדרכים (ב"ק ס:).  דבר בעיר אל יכנס אדם יחידי לבית הכנסת שמלאך המות מפקיד שם כליו (שם).  כלבים בוכים מלאך המות בא לעיר (שם).  ששה לא שלט בהן מלאך המות ואלו הן אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים (ב"ב יז.).  אמרו עליו על מלאך המות שכולו מלא עינים בשעת פטירתו של חולה עומד מעל מראשותיו וחרבו שלופה בידו וטיפה של מרה תלויה בו כיון שחולה רואה אותו מזדעזע ופותח פיו וזורקה לתוך פיו ממנה מת ממנה מסריח ממנה פניו מוריקות (ע"ז כ:).  והנה טוב מאד זה מלאך המות (ר' שמואל בר"י, מד"ר בראש' ט).  כיון שירדו משה ואלעזר מן ההר נתקבצו כל הקהל עליהם ואמרו להם היכן אהרן אמרו להם מת אמרו היאך מלאך המות יכול לפגוע באדם שעמד (בשעת המגפה) במלאך המות ועצרו (שם במד' יט).  יצא לו (ר"ש בן חלפתא) בחצי הלילה לילך לעירו מצא שם מלאך המות בדרך וראה אותו משונה (שם דבר' ט).  כיצד אדם מת באים עליו שלשה מלאכי השרת אחד שהוא מלאך של מות והשני סופר והשלישי שממונה עליו אומר לו קום הגיע קצך וכו' מיד פותח בשר ודם את עיניו ורואה את מלאך המות ומזדעזע ונופל על פניו וחכמים אומרים מלאך המות ארכו מסוף העולם ועד סופו מכף רגלו ועד קדקדו כולו עינים לבושו אש כסותו אש רגליו אש בסכין אש שבידו טפה של מרה תלויה בו ממנה מת וכו' ואינו מת עד שרואה הקב"ה בעצמו (כלה רבתי ג).  ריב"ל צדיק גמור היה וכשהגיע זמנו לפטור מן העולם אמר הקב"ה למלאך המות עשה לו כל צרכו מה שיבקש ממך הלך אצלו וכו' נתן לו החרב והלכו שניהם עד שבאו אצל חומת ג"ע חוץ לחומה לקח מלאך המות את ר"י והגביהו והניחו על חומת ג"ע אמר לו ראה מקומך בג"ע קפץ ריב"ל מן החומה ונפל בג"ע וכו' כיון שראה מלאך המות שלא יכול להוציאו אמר לו תן לי החרב ולא היה רוצה ר"י ליתן לו עד שיצאה בת קול ואמרה לו תן לו הסכין שצריכה לבריות אמר לו ר"י השבע לי שלא תראה אותו לבריות בשעה שאתה נוטל נשמתו של אדם שבתחלה בכל מקום שהיה מוצא שוחטו בפני הכל כבהמה (בריית' דריב"ל).  בשעה שאדם נפטר מן העולם לא די שהוא נבהל ממלאך המות שכלו מלא עינים וחרבו שלופה בידו אלא שואל לו כלום עסקת בתורה ובגמילות חסדים וכו' ואם אין בו דברים הללו יוצאת נשמתו מגופו כגרירת קוצים מן הצמר וכשבא מלאך המות אומר לו צדיק קונך שלחני אליך מיד מתחנן לו אומר לו שעה זו אי אפשר לעברה אלא ששמעתי מאחורי הפרגוד שהקב"ה מתקן לך מדור בגן עדן (מס' חבוט הקבר ד). —  ואמר המליץ:  אמר זמן לכסיל היה רופא תמית בני אדם בעד הונם, יתרון לך על מלאכי מות כי הם ימיתון האנוש חנם (ר"י זבארה, ספ' שעשוע' י).  אתמה לאיש תערב שנתו, ומלאך המות עמו על מטתו (שם ז מד).