ב. חָטַט
*1, — קל לא נמצא.
— התפוע', *הִתְחוֹטֵט, — התְחוֹטֵט החפץ עליו, נעשה יקר לו, חביב עליו: (ברצפת היכל אחשורוש היו) אבנים שמתחוטטות2 על בעליהן (מגי' יב.).
1 לא נתברר מקורו ומשמעתו, ועי' הערה לקמן.
2 פרש ר"ח: מחטיאות בעליהן כלומר מי שנמצאת בידו מתחייב למלכות שאינן ראויין להדיוט אלא למלכות בלבד וכן בעליהן כיון שנמצאת בידיהן נסים ובורחים שמתיראין מן המלכות. ע"כ. ורגמ"ה: שמקריבן אצלו כמו הטה. ע"כ. והערוך: פי' ענין עינוג. ורש"י: רצפה עשה להם באבנים חטוטות כלומר שלא באו לידי אדם אלא בטורח שמחטטים ומחזירים בעליהן אחריהן עד שמוציאין אותן בדמים יקרים. ע"כ. מכל הפרושים האלה נראה, כי לא היה להם להקדמונים שום פרוש מסור, ושום אחד מפרושים הללו אינו מספיק ואינו מניח הדעת.