*, ש"נ, — שה"פ מן א. חָטַב, כמו *חֲטָבָה: מה חטיבת עצים רשות אף כל שהוא רשות (ספרי שופט' קפב). עשיית אוכל נפש דוחה יו"ט ולא מכשירי אוכל נפש כגון חטיבת עצים מן היער לבשל ביו"ט (ר"ח שבת קלג:). — ובהשאלה במליצה: חזיתו לבד ושַׂחת אעשה לו עזר אם יסלף ארח תהי לו למכשול חטיבת שֵנה עליו המתקת צלע אצלת ובשר כוננת (עבודה, אתה כוננת, קמע"ג).