חֲנִיט

°, ש"ז, מ"ר חֲנִיטִים, —  הפרי שחנט, ובהשאלה, ילדים: עבד כהֻחפש מענוי כבל, חניטיו אם תעתעו בתבל, שיחו יחוננם לחיי הבל (מוס' א ר"ה אף ארח). רגל גביר אחים וסע פעמים סֻכותה, ומארמי ושעיר בעדו סַכותה, בכן חניטיו סעו ראשית סֻכותה, ושבעת חזיזי משי עלימו סכתה (יוצר ב סכות, אלים).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים