*, ש"נ, מ"ר חֲנִיּיות, — כמו חֲנָיָה:  מה בחנייתן על פי הדיבר אף בנסיעתן על פי הדיבר (ירוש' ערוב' ה כב ג).  בנחלתן כך חנייתן כדי לחלק כבוד לדגלים (הור' ו:).  מה בחנייתו נפסל ביוצא אף בנסיעתו נפסל ביוצא (מנח' צה.).  אע"פ שהיה הענן עושה כל המדבר מישור היה מניח מקום גבוה למשכן שיהא שם חנייתו (תנחומא חקת לז).  — ומ"ר:  את מוצא בכל מקום יהודה תחלה לחנייות דגל יהודה תחלה (מד"ר במד' ב).  שהזידו על חניותיו של הקב"ה שם יז.  ואמר המשורר:  ידמו (הידידים) כי להוסיף הון אני סר ונעתק מֵחֲנִיָּה אל נסיעה (ר"ש הנגיד, נשמה).