, ת"ז, לנק' חֲרֵבָה, חריבה, מ"ר חֲרֵבִים, חֲרֵבוֹת, — יבֵשׁ, לחם וכדומה, trocken;  sec;  dry:  וכל מנחה בלולה בשמן וַחֲרֵבָה לכל בני אהרן תהיה (ויקר' ז י).  טוב פת חֲרֵבָה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב (משלי יז א).  כשהייתי לומד תורה אצל ר' יוחנן החורני ראיתי שהיה אוכל פת חריבה במלח בשני בצורת (ר"א בר' צדוק, יבמ' טו:).  כך היה מנהגו של ר' יהודה ברבי אילאעי ערב תשעה באב מביאין לו פת חריבה במלח ויושב בין תנור לכיריים ואוכל ושותה עליה קיתון של מים (תענ' ל.).