חָרָא
1, ש"ז, מ"ר חֲרָאִים, חַרְאֵיהֶם 2, — השם הגס ההמוני לצואה היוצאת מהגוף, Dreck ; merde; muck : ויאמר רבשקה האל אדניך ואליך שלחני אדני לדבר את הדברים האלה הלא על האנשים הישבים על החמה לאכל את חראיהם 3 ולשתות את שיניהם עמכם (ישע' לו יב), ועי' חרי.
1 בערב' חִ'רַא' خرٓٲ.
2 כך קניג.
3 כתיב והקרי צואתם, מפני שהשם חרא היה גס והמוני.