חָרָא

1, ש"ז, מ"ר חֲרָאִים, חַרְאֵיהֶם 2, — השם הגס ההמוני לצואה היוצאת מהגוף, Dreck ;  merde;  muck : ויאמר רבשקה האל אדניך ואליך שלחני אדני לדבר את הדברים האלה הלא על האנשים הישבים על החמה לאכל את חראיהם 3 ולשתות את שיניהם עמכם (ישע' לו יב), ועי' חרי.



1 בערב' חִ'רַא' خرٓٲ.   

 

2 כך קניג.   

3 כתיב והקרי צואתם, מפני שהשם חרא היה גס והמוני.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים