1, חָרֵב, א) פ"ע, יֶחֱרַב, יֶחֱרְבוּ, יֶחֱרָבוּ, תֶּחֱרַבְנָה, צווי חָרְבוּ2, מק' חָרֹב, — חָרְבַה הארץ, היתה חֲרֵבָה, zestört w. ;dev. détruit; bec. destroyed: והיתה ארצה לזפת בערה לילה ויומם לא תכבה לעולם יעלה עשנה מדור לדור תֶּחֲרַב לנצח נצחים אין עבר בה ישע' לד ט-י. כשלו יהיה הבית הזה והעיר הזאת תֶּחֲרַב מאין יושב ירמ' כו ט. שמו שמים על זאת ושערו חָרְבוּ מאד נאם יי' שם ב יב. ונשמו במות ישחק ומקדשי ישראל יֶחֲרָבוּ עמוס ז ט. בכל מושבותיכם הערים תֶּחֶרַבְנָה והבמות תישמנה למען יֶחֶרְבוּ ויאשמו מזבחותיכם יחזק' ו ו . והערים הנושבות תֶּחֲרַבְנָה והארץ שממה תהיה שם יב כ. — והגוי חָרַב, נשבר וחדל מהיות גוי: כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו והגוים חָרֹב יֶחֱרָבוּ ישע' ס יב. — ומצוי בתלמ' ומדר': בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר תענ' ד ו. משחרב בית המקדש בטל השמיר סוט' ט יב. משחרב בית המקדש רבו פרושים בישראל ולא היו אוכלין בשר ולא היו שותין יין תוספתא שם יה יא. מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד ברכ' ח.. מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה שם לב:. מיום שחרב ב"ה לא נראית רקיע בטהרתה שם נט.. ק"פ שנה עד שלא חרב הבית גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית מ' שנה עד שלא חרב הבית גלתה לה סנהדרין וישבה לה בחנויות שבת טו.. עצי ירושלם של קינמון היו ובשעה שהיו מסיקין מהן ריחן נודף בכל ארץ ישראל ומשחרבה ירושלם נגנזו שם סג.. לא חרבה ירושלם אלא בשביל שחללו בה את השבת שם קיט:. לא חרבה ירושלם אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה שם. מפני מה חרבה שילה מפני שהיו בה שני דברים גלוי עריות ובזיון קדשים יומ' ט.. אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמן חרבה קסרי וישבה ירושלם חרבה ירושלם וישבה קסרי תאמן מגי' ו.. מיום שחרב בית המקדש וגלינו מארצנו ניטלה עצה ממנו ואי אנו יודעין לדון דיני נפשות מגי' יב:. מיום שחרב בית המקדש נעשו גשמים צימוקין לעולם יש שנה שגשמיה מרובין ויש שנה שגשמיה מועטין תענ' יט:. לא חרבה ירושלם אלא על שדנו בה דין תורה וכו' ולא עבדו לפנים משורת הדין ב"מ ל:. מפני מה חרבו חנויות של בית הינו ג' שנים קודם ירושלם מפני שהעמידו דבריהם על דברי תורה שם פח.. מיום שחרב ביהמ"ק ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים ב"ב יב.. מיום שחרב ביהמ"ק לא הוגשמה רוח דרומית שם כה:. משחרב בית המקדש שיבנה במהרה בימינו התקינו שיהו מכריזין (על האבדה) בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ב"מ כח:. מיום שחרב ביהמ"ק אין שחוק להקב"ה ע"ז ג:. בשעה שחרב בית המקדש מצאו הקב"ה לאברהם אבינו שהיה עומד בבית המקדש אמר לו מה לידידי בביתי מנח' נג:. — ובינ' חָרֵב, חֲרֵבָה: כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת לסוף חרבה שבת יא.. בעון שפיכות דמים בית המקדש חרב ושכינה מסתלקת מישראל שם לג. . — *וכרם וכדומה: כרם שחרב אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה ונטועות כהלכתן ה"ז נקרא כרם דל כלא' ה א. כרם שחרב מאמצעו אם אין שם שש עשרה אמה לא יביא זרע לשם שם ד א. — ב) פ"י: ואל יושבי פקוד חֲרֹב והחרם אחריהם נאם יי' ירמ' נ כא. חִרְבוּ כל פריה ירדו לטבח הוי עליהם כי בא יומם עת פקדתם שם כז.
— נִפע', נֶחֱרַב, נֶחֶרְבוּ, נֶחֱרֶבֶת, נַחֲרָבוֹת, יֵחָרֵב, — כמו קל, נעשה חָרֵב, הארץ, הגוי, המלכים: נֶחֶרְבוּ המלכים ויכו איש את רעהו מ"ב ג כג. בתתי אתך עיר נֶחֱרֶבֶת כערים אשר לא נושבו יחזק' כו יט. ועריו בתוך ערים נַחֲרָבוֹת תהיינה שם ל ז. — ובתלמוד: ויצאה סנהדרין גדולה לקראתו (של נבוכדנצר) ואמרה לו הגיע זמן הבית הזה ליחרב ירוש' שקל' ו נ.. כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה שוב אינו נחרב ערוב' יח:. יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב יומ' לח.. והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן עד שגער בהם רבי יוחנן בן זכאי אמר לו היכל היכל מפני מה אתה מבעית עצמך יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב שם לט:. זה צדקיה שנחרב בית המקדש בימיו סנה' קג.. ועתיד ביהמ"ק ליחרב וקרבנות ליבטל פסיק' רבתי טו. — ואמר המשורר: יקל בעיני כל טוב ארץ ספרד כמו יקר בעיני ראות עפרות דביר נחרב ר"י הלוי, לבי במזרח.
— הִפע', הֶחֱרִיב, הֶחֶרַבְתִּי, הֶחֱרִיבוּ, אַחֲרִיב, מַחֲרִיב, מַחֲרִיבִַיִךְ, — עשה שיהיה חָרֵב, zerstören; détruire; to destroy : נתן אלהינו בידנו את אויבנו ואת מַחֲרִיב ארצנו ואשר הרבה חללינו שופט' יו כד. הֶחֱרִיבוּ מלכי אשור את כל הארצות ואת ארצם ישע' לז יח. וידע אלמנותיו ועריהם הֶחֱרִיב ותשם הארץ ומלאה יחזק' יט ז. הכרתי גוים נשמו פנותם הֶחֱרַבְתִּי חוצותם מבלי עובר צפנ' ג ז. מהרו בניך מהרסיך וּמַחֲרִיַבִיךְ ממך יצאו ישע' מט יז. — ובספרות התלמ': יכול בחרבן בית המקדש חתם (ירמיהו) ת"ל עד הנה דברי ירמיהו במפולת של מחריביו חתם ירוש' ברכ' ה ח ד. שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת נמצא מחריב את במקור נדפס 'את' פעמיים כל העולם כולו ערוב' יג.. כל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום סוף מחריב את ביתו ומאלמן את אשתו פסח' מט.. עתידים מחריבים ליפול ביד פרס קל וחומר ומה מקדש ראשון שבנאוהו בני שם והחריבוהו כשדיים נפלו כשדיים ביד פרסיים מקדש שני שבנאוהו פרסיים והחריבוהו מחריבים אינו דין שיפלו מחריבים ביד פרסיים יומ' י.. אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב יטעוך עכו"ם להחריבו שם סט.. שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו סוכ' נב.. ורוח דרומית קשה מכולן ואילמלא בן נץ מעמידה מחרבת כל העולם כולו מפניה גיט' לא:. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מי שהחריב את ביתך ושרף את היכלך תכניס תחת כנפי השכינה סנה' צו:. אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ע"ז יח.. הרבה קולות בראתי בעבים וכל קול וקול בראתי לו שביל בפני עצמו וכו' שאלמלי שתי קולות יוצאות משביל אחד מחריבין את כל העולם ב"ב טז.. אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה הגלית את בני ומסרתן בידי האומות והרגום בכל מיתות משונות והחרבת את בית המקדש מקום שהעליתי את יצחק בני עולה לפניך מד"ר איכ', פתיח'. אפילו דברים שאת רואה קוצין בתורה תילי תילין יכולות הן להחריב את העולם ולעשותו תל שם שה"ש, ראשו. — וחורי נמלים וכדומה: מחריבין חורי נמלים במועד ירוש' מו"ק א ד ג במקור נדפס 'א פ ג'. — ובהשאלה, °בענין קלקול הלשון וכדומה: החריב לשון העברית תשו' דונש על רסע"ג ה.
— הָפע', הָחֳרַב — שהחריבו אותו: הָחֳרֵב נחרבו המלכים ויכו איש את רעהו מ"ב ג כג. ונתתי את ארץ מצרים שממה בתוך ארצות נשמות ועריה בתוך ערים מָחֳרָבוֹת תהיין שממה ארבעים שנה יחזק' כט יב. יען אשר אמרה צר על ירושלם האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה הָחֳרָבָה שם כו ב.
— הִתפ', *הִתְחָרֵב, — כמו נֶחֱרַב, שהחריבו אותו: אין סוף לרעות שעשיתי גרמתי לבית מקדשך שיתחרב והרגתי הנביאים פסיק' רבתי לא
1 בערב' ח'רב خرب והדין נותן שיהיה העבר בעבר' חֵרב, אך יש קראים בריש פתוחה.
2 שוא הריש נח, חָרְ-בוּ, ואמר ריב"ג: וכן הוא (הקמץ) שלא כהקשה בושערו חרבו מאד אך המשפט להיות כמו קִרבּוּ שאו את אחיכם וכבר רצו אנשים שחושבים להם חכמים שיוציאוהו במבטא בלשון מוצא חרבו המים ולשים הרש דגשות כאשר בפרקו נזמי הזהב אעפ"י שהיא סברא חלושה מאד והראינו אותם המסורה עליו (על ושערו חרבו) לית דכוותיה והראינום עוד המסורת על חרבו המים שנים ושבו לאחור, ע"כ, וכונתו שאלה החכמים רצו לקרֹא החית בקמץ גדול מבנין הכבד, אך המסורה לית דכותיה והמסורה חרבו שנים מעידה כי חרבו שערו נקראת הרש בחטף קמץ. והעיד רד"ק בפרוש שהשוא הוא נח: כי יש אומרים כי השוא (של כרתו יערה) נח וקראים הקמץ חטוף כמו חרבו מאד מכלול, שדה"ש, ולא כמו החדשים (Stade § 93: הברה פתוחה; Ges. K: schweb. schwa; Kò. II, 453: chorebu) יען הקריאה המסורה היא העקר.