1, ש"נ, מ"ר חֳרָבוֹת, הֶחֳרָבוֹת, בֶּחֳרָבוֹת, בָּחֳרָבוֹת, סמי' חָרבות, כנ' חָרְבֹתָיו, חָרְבֹתַיִךְ, חָרְבֹתֵיהֶם, — א) מקום חָרֵב, ארץ, עיר חָרֵבָה, בית  חָרֵב וכיוצא בזה, Verödung, Trümmerstätte: dèsolation; ruine; desolation, ruins: והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חָרְבָּה ירמ' כז יז. אתם ראיתם את כל הרעה אשר הבאתי על ירושלם ועל כל ערי יהודה והנם חָרְבָּה היום הזה ואין בהם יושב שם מד ב. והשבתי מערי יהודה ומחצות ירושלם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה כי לְחָרְבָּה תהיה הארץ שם ז לד. בי נשבעתי נאם יי' כי לְחָרְבָּה יהיה הבית הזה שם כב ה. את ירושלם ואת ערי יהודה ואת מלכיה ואת שריה לתת אתם לְחָרְבָּה לשמה לשרקה ולקללה שם כה יח. עריך חָרְבָּה אשים ואתה שממה תהיה יחזק' לה ד. ואתנך לְחָרְבָּה ולחרפה בגוים אשר סביבותיך  שם ה יד. הרי ישראל אשר היו לְחָרְבָּה תמיד שם לח ח. בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבתינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לְחָרְבָּה2 ישע' סד י. כי תאמר אדום רששנו ונשוב ונבנה חֳרָבוֹת כה אמר יי' צבאות המה יבנו ואני אהרוס מלא' א ד. והושבתי את הערים ונבנו הֶחֳרָבוֹת והארץ הנשמה תעבד יחזק' לו לג-לד. והרביתי עליכם אדם כל בית ישראל כלה ונשבו הערים וְהֶחֳרָבוֹת תבנינה שם י. חי אני אם לא אשר בֶּחֳרָבוֹת בחרב יפלו שם לג כז. כשעלים בֶּחָרָבוֹת נביאיך ישראל היו שם יג ד. להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות לֶחֳרָבוֹת השממות ולערים הנעזבות שם לו ד. דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חֳרָבוֹת שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג תהל' א א. — וסמי': והחרמתים ושמתים לשמה ולשרקה וּלְחָרְבוֹת עולם ירמ' כה ט. וכל עריה תהיינה לְחָרְבוֹת עולם שם מט יג. פצחו רננו יחדו חָרְבוֹת ירושלם כי נחם יי' עמו גאל ירושלם ישע' נב ט. ובנו חָרְבוֹת עולם שממות ראשנים יקממו שם סא ד. כי חָרְבֹתַיִךְ ושממתיך וארץ הרסתך כי עתה תצרי מיושב שם מט יט. כי נחם יי' ציון נחם כל חָרְבֹתֶיהָ וישם מדברה כעדן וערבתה כגן יי' שם נא ג. האמר לירושלם תושב ולערי יהודה תבנינה וְחָרְבוֹתֶיהָ אקומם שם מד כו. לרומם את בית אלהינו ולהעמיד את חָרְבֹתָיו ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלם עזרא ט ט. ונוע ינועו בניו ושאלו ודרשו מֵחָרְבוֹתֵיהֶם תהל' קט י. —  חָרְבוֹת מֵחִים, עי' מֵחַ.