חֲרָבוֹן
1, ש"ז, מ"ר חַרְבוֹנִים, סמי' חַרְבוֹנֵי, — כמו חֹרב, חֹם היבש של הקיץ:כי יומם ולילה תכבד עלי ידך נהפך לשדי בְּחַרְבֹנֵי2 קיץ (תהל' לב ד). — ואמר הפיטן: לחבוש ולהאריך. חרבון חֹרב ספריך, לדבר גבורות אאריך, כי עת לקצר ועת להאריך (ר"א קליר, תפל' גשם, אפיק מען).
1 משק' פרזון.
2 יש מגיהים בחרף ובקיץ.