חִרְבֵּשׁ

°1, פ"ע, —  חִרְבֵּשׁ אבר בע"ח, פִּרְכֵּס, עשה תנועה מהירה, של עוות, כמו רגלי בהמה שחוטה בשעת הגסיסה, בפשיטה וחזרה, ;zucken s'agiter convulsivement;  to twitch  : שחט וראה עיקור רגליה ומשך אותה מן המקום וחרבשה2 רגליה טרם תמות וטרם ישפך הדם כלו והתבעטה בידיה ורגליה יחדיו (הלכ' טרפ' לאלדד הדני, אפשטיין ב ו).



1 בערב' כרבש, תכרבש کربش, تکربش,  ובערב' ההמונית כרבג', תכרבג' کربج, تکربج  ממש במשמעה זו.

2 והגיה שם המו"ל:  והרפש, מלשון רפש, ואינו נכון.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים