חִרְבֵּשׁ
°1, פ"ע, — חִרְבֵּשׁ אבר בע"ח, פִּרְכֵּס, עשה תנועה מהירה, של עוות, כמו רגלי בהמה שחוטה בשעת הגסיסה, בפשיטה וחזרה, ;zucken s'agiter convulsivement; to twitch : שחט וראה עיקור רגליה ומשך אותה מן המקום וחרבשה2 רגליה טרם תמות וטרם ישפך הדם כלו והתבעטה בידיה ורגליה יחדיו (הלכ' טרפ' לאלדד הדני, אפשטיין ב ו).
1 בערב' כרבש, תכרבש کربش, تکربش, ובערב' ההמונית כרבג', תכרבג' کربج, تکربج ממש במשמעה זו.
2 והגיה שם המו"ל: והרפש, מלשון רפש, ואינו נכון.