*, חָרְ-, חוֹרבן, ש"ז, מ"ר חֻרְבָּנִים, -נוֹת, — שה"פ מן א. חָרֵב, חֻרְבַּן בית, חֻרְבַּן ארץ, ממלכה, וכדומה, Zerstörung; destruction: לזה (להקב"ה) נאה לקרות גבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק ירוש' ברכ' ז ד. חרבן בית המקדש [ש]אפילו מלאכי שלום בכו חגי' ה:. שהראהו הקב"ה לדוד חורבן בית ראשון וחורבן בית שני גיט' נז:. אחר ארבע מאות לחורבן הבית אם יאמר לך אדם קח שדה שוה אלף דינרים בדינר אחד לא תקח ע"ז ט:. אבא שאול אומר מחלוקת ב"ד חורבן העולם דא"ז ט. בחרבן בית ראשון העמידה (תרמוד) פ' אלף קשתים וכו' ובחרבן בית שני העמידה שמונת אלפים קשתים מד"ר בראש' נו. רבי ע"י שהיה סמוך לחורבן הבית היה נזכר והיה דורש ובוכה ומתנחם שם איכ', בלע. — ובכנ': הרואה בתי ישראל בישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה (ראה אותם) בחורבנן אומר ברוך דיין אמת ברכ' נח:. הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר ערי קדשך היו מדבר וקורע (הרואה) ירושלם בחורבנה אומר ציון מדבר היתה ירושלם שממה וקורע (הרואה) בית המקדש בחורבנו אומר בית קדשנו ותפארתנו וכו' היה לשרפת אש מו"ק כו.. כי מה בצע לנו עוד בחיים אחרי שממות ארצנו וחרבן בית מקדשנו להיותנו לבוז וקלס ולעג בגויים יוסיפון צז. — ומ"ר: אשריו כל מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד שהיתה שותפת בשני חרבנות מד"ר בראש' נו. ישים אל לבו אלה הדברים והענינים, ויקבע עצמו יום זה לקונן עליו כעל שני החורבנים, אולי ישקיף ה' ויראה ממעונים מגי' עיפה לר"ש הכהן, משנ' הת"ט. — ואמר הפיטן: קומם נפולה כמה שנים, קדורנית יושבת במחשכי אשונים, רם תזכור ברית ראשונים, רומם דבירך מֵחָרְבָּנִים ראשונים סליח' ב עי"ת, אנחנו התמר. —  וכרם וכדומה, מקום חרב, לא נטוע: כל המדות שאמרו חכמים בכרם כגון חרבן הכרם ומחול הכרם ופיסקי ערים תוספתא כלים ב"מ ו יג. ר' ליעזר בן יעקב מחמיר בחורבנו יותר ממטעתו ירוש' כלא' ד כט ג. — ובהשאלה, °קלקול והשחתת דבר, חרבן הלשון: וזה הוא חרבן הלשון העברית תשו' דונש על רסע"ג א.