טְבִיעָה
*, ש"נ, — שה"פ מן טָבַע: שהסרתי אותו (את משה) מן הטביעה על ידי רחיצת בת פרעה (מד"ר במד' יד). — ובפרט °טְבִיעַת עַיִן, כמו *טְבִיעוּת עין: כאדם המכיר את חבירו בטביעת עין שטבע בו ואין בו סימן (רש"י ב"מ יט.). שהרי העדים מתוך בינת הלב וטביעת העין הם מעידים (תשו' ר"ת 60).