טְבִיעָה

*, ש"נ, —  שה"פ מן טָבַע: שהסרתי אותו (את משה) מן הטביעה על ידי רחיצת בת פרעה (מד"ר במד' יד).  —  ובפרט °טְבִיעַת עַיִן, כמו *טְבִיעוּת עין: כאדם המכיר את חבירו בטביעת עין שטבע בו ואין בו סימן (רש"י ב"מ יט.).  שהרי העדים מתוך בינת הלב וטביעת העין הם מעידים (תשו' ר"ת 60).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים