*, ש"ז, מ"ר יִחוּסִים, — כמו יַחַס, א) שיכות חקית למשפחתו: ועבדים יש להן ייחוס (ירוש' יבמ' ב ד.).  כתב לגרש את אשתו ונמלך וכו' ר' יוחנן בשם רבי ינאי אין בה משום ייחוס כהונה (ירוש' יבמ' ב ד.).  הראשונים ע"י שהיו מכירים את ייחוסיהם היו מוציאין שמן לשם המאורע אבל אנו שאין אנו מכירים את ייחוסינו אנו מוציאין לשם אבותינו (ירוש' יבמ' ב ד.).  לכך מנה ראובן ושמעון ולוי לעצמם שכל השבטים לא שמרו יחוסיהם במצרים וראובן ושמעון ולוי שמרו יחוסיהם לכך הוא מונה שם יחוסם (ירוש' יבמ' ב ד.).  אברהם שהיה עיקר היחוס (ירוש' יבמ' ב ד.).  — ואמר הפיטן: אמנם ידענו כי אין בנו מעשים, בנפש חשוכה לך נסים, בני ידידיך שלשלת היחוסים, גם כי פסו בכל אפסים (ירוש' יבמ' ב ד.).  — ובפרט °מוצא ממשפחה חשובה והגונה: ואמרו כי איש מיוחס בזה חכם אחד בשפלות יחוסו אמר יחוסי מום עלי ואתה מום על יחוסך ואח"כ בזהו ג"כ ביחוסו אמר יחוסי החל ממני ויחוסך כלה בך (ירוש' יבמ' ב ד.).  — ב) °במחקר והגיון וחכמת השעור, השיכוּת והדמיון שבין שני מספרים, שבין שני גופים וכדומה, Verhältniss rapport: וידוע שיחוס אזנים לכפיפה הוא יחס יד לכלי שהוא כדי להחזיק בו וליטלו ולהשתמש בו וליהנות ממנו (ירוש' יבמ' ב ד.).  מאמר המתי הוא בתארך הגוף בייחוסו לזמן אחר כאמרך פלוני שנולד בשנה פלוני וזה המקרה ג"כ משיג לעצם מצד ייחוסו לזולתו לא שיהיה מקרה נשוא בעצמו (ירוש' יבמ' ב ד.).  מאמר האנה הוא בתארך הגוף ביחוסו למקומו שהוא שוכן עליו (ירוש' יבמ' ב ד.).  — ובמשמ' °הערך והמדה: וכיחוס הנמלה אל הפיל כן יחוס ידיעתי אל ידיעת אדוני (ירוש' יבמ' ב ד.).