*, ש"נ, מ"ר יְצִיאוֹת, —  א) שה"פ מן יָצָא: שני שערי חולדה מן הדרום משמשין כניסה ויציאה קיפונוס מן המערב משמש כניסה ויציאה (מדות א ג).  הנכנס לכרך מתפלל שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו בן עזאי אומר ארבע שתים בכניסתו ושתים ביציאתו (מדות א ג).  יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים (מדות א ג).  מקיש יציאתו לביאתו מה ביאתו משיתכסה מן הבריות אף יציאתו לכשיתודע לבריות (מדות א ג).  כלים שהיו שם בשעת יציאה (מדות א ג).  אמר קרא ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה בשטר אף הויה נמי בשטר (מדות א ג).  העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע (מדות א ג).  שתי יציאות יצא אותו צדיק וכתבן הקב"ה זו אחר זו (מדות א ג).  היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד חייב מפני שיציאתו הנאה לו כביאתו (מדות א ג).  לעולם תהא נאה בכניסתך ונאה ביציאתך ותהא ממעט בעסק ועסוק בתורה (מדות א ג).  —  יציאת מצרים:  מזכירין יציאת מצרים בלילות (מדות א ג).  מגיד ששקולה יציאת מצרים כנגד כל הנסים וגבורות שעשה הקב"ה לישראל (מדות א ג).  —  ובמשמ' מוצא, מקום לצאת:  אכסדרה שהיא לפנים מן הבתים ואין לה יציאה ממקום אחר נותן דרך יציאתו מן האכסדרה לבתים (מדות א ג).  —  °יציאת המרכז, עי' מרכז.  —  וביחוד *יְצִיאָה לנקביו: אמר שמואל שינה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא יציאה1 בעה"ש כאסטמא לפרזלא (מדות א ג).  —  ב) *מעות שאדם מוציא על דבר מהדברים Ausgabe; dépense; expense:  כמה אדם רוצה לפדות לו בסלע על מנת להוציא יציאות מביתו (מדות א ג).  הנותן צמר לצבע והקדיחתו יורה נותן לו דמי צמרו צבע כאור אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח (מדות א ג).  הבית והעליה של שנים שנפלו ואמר בעל העליה לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה לבנות הרי בעל העליה בונה את הבית ודר בתוכו עד שיתן לו את יציאותיו (מדות א ג).  מי שהיה כותלו סמוך לגינת חבירו ונפל ואמר לו פנה אבניך אמר לו הגיעוך אין שומעין לו אם משקבל עליו אמר לו הילך את יציאותיך ואני אטול את שלי אין שומעין (מדות א ג).  המוציא יציאות2 על ניכסי אשתו הוציא הרבה ואכל קימעא (מדות א ג).  משהאדם משיא את בתו ומוציא יציאותיו הוא אומר לה לא יהי ליך מחזורי להכא (מדות א ג).  בנוהג שבעולם אדם צריך לטרוח ולבקש יציאות ביתו (מדות א ג).  יש אדם פורט זהוב אחד והוא מוציא ממנה כמה יציאות (מדות א ג).  ואיש הוציא בשל אשתו יציאות, ואכל בין מעט בין רב תבואות, אשר הוציא כבר יצא במאכלו, אשר אכל ולא יוכל לנטלו, ואם הוציא יהי נשבע וגובה, יציאותיו (הנה) מעט הנה בהרבה (מדות א ג).  כל מה שעתיד להשתכר בשנה שיהא נזון משם קצוב לו (לאדם מר"ה) כך וכך ישתכר בשנה זו ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו (מדות א ג).  לפי שאחרים מתעסקין בהן ויודעין היציאה משל מי (מדות א ג).  מותר להרהר בלבו כך וכך יציאות אני צריך להוציא על שדה זו (מדות א ג).  גפנים צריכין יציאה מרובה לזמר ולתקן הכרם דאל"כ מתקלקל (מדות א ג).  המקבל שדה או פרדס כדי לעבוד אותו ולהוציא עליו יציאות ויתן לבעל הקרקע שליש התבואות או רביע או מה שהתנו ביניהן והוא הנקרא מקבל (מדות א ג).  — ולהפך, הכנסה3 שיש לו מממונו ומעסקיו:  לפי שהדרך גורמת לאדם לג' דברים ממעטת פריה ורביה ממעטת את היציאה4 וממעטת את השם לכך נאמר לו ואעשך לגוי גדול שאין הדרך ממעטת לך פריה ורביה ואברכך שלא תמעט לך הדרך את היציאה ואגדלה שמך שלא תמעט לך את השם (מדות א ג).  לאשה כשרה שהניח לה בעלה מעט חפצים ומעט יציאות כיון שבא בעלה אמרה לו ראה מה הנחת לי ומה סגלתי לך וגם הוספתי לך עליהם (מדות א ג).  בשעה שהיה אחד מהן נושא אשה גדולה ממנו היה עושה שולחנות יותר מן היציאות ירודה ממנו היה עושה הוצאות יותר מן השלחנות (מדות א ג).  בראשונה היה אדם עולה לירושלם לדין עם חבירו והיה הדיין אומר לו בקע לי שני בקעיות עצים מלא לי שתי חביות של מים והיו יציאותיו כלין והיה יוצא בפחי נפש והיתה אלמנה פוגעת בו ואומרה לו מה נעשה בדינך והוא אומר לה כלו יציאותי לא העליתי כלום (מדות א ג).  — ג) °מה שיוצא מן הגוף, צואה:  לפעמים יקרה לדבר כשיתעכל באצטומכא עכול טוב ויגמר עכולו שתהיה היציאה יבשה מפני חום סביבות האצטומכא (מדות א ג).  היציאה המורה על הפסד העכול הוא שתהיה גסה בלתי שחוקה (מדות א ג).  החולי הרע כשתראה בו בקיא ירוק או יציאה ירוקה או שתן ירוק (מדות א ג).  וגם כן יעויין היציאה האם מררית ואם תהיה מררית תורה שהסבה חום האצטומכא (מדות א ג).  ולקיחת הראיה עליהם (על החליים) מן היציאה האם היא שחורה או כרכומית (מדות א ג).  — ד) °כעין שחין או בועה בעור הגוף5, Geschwür; ulcère, abcés; ulcer:  וכשתאכל המוגלא חלקי הבשר וזולתו ויהיה שם עומק תתקבץ המוגלא אז תקרא יציאה וכשיהיו אותם הליחות אשר ביציאות בתוך קרום יקפם למחק דומה אז יקרא דבילה (מדות א ג).  המורסות הנקראות יציאות כשיכרתו ימצאו מהם מינים שונים לפעמים ימצא בהם דברים דומים לרפש וטיט (מדות א ג).  ביציאות החדות היציאות הם מכלל הדבלות והוא מה שיקובץ מוגלא מן המורסא החמה (מדות א ג).  כי היציאות אשר יהיה בהם הגבול יהיו ממינים רבים כדאממיל ודבילות וטעון ונמלה וגחלת ואש פרסי ואכול וגדרי וחצבה (מדות א ג).  נקראת (מחלת הסרטן) כן לפי שהחיה הנקראת סרטן יש לו רגלים הרבה וזו היציאה יש לה סביבה גידים מלאים מן התערובות המילדות אותה (מדות א ג).  והחבורות והיציאות יקרו באצטומכא מן המרה הירוקה המתחדשת והלחה הלבנה הנושכ' (מדות א ג).  או בסבת נגע באחד מכלי הנשימה או יציאות יצאו באלו המקומות או מוגלא תתקבץ בחזה (מדות א ג).  — ה) °כמו מסקנה:  שאם יהיה העיקר צדק ושמו המוקדמות המושכלות בעצמם על תנאי המבטא יצאה משתיהם בהכרח יציאה תדמה אל המוקדמות בצדק ובאמת (מדות א ג).  — ו) °יְצִיאַת האותיות מכלי הדבור:  ודע שיש לבני ארץ ישראל באות ריש דרך אחרת ביציאתו פעם מחזקין ופעם מרפין והוא קשור בלשונם (מדות א ג).  ועל דרך זו כל שמות הטעמים הכל לפי נעימתם ולפי יציאתם (מדות א ג).  — ז) במלאכת השיר, °יציאת החרוז, סופו:  ובנביאי ארבל ראיתי שערורה, כי איש ממשורריהם לקח יציאות הענק אשר לרבי משה בן עזרא, ויחבר על כל יציאה מיציאות חרוזיו שורה ערוכה, כדמן באשפה דרוכה (מדות א ג)