*, ש"נ, מ"ר יְצִיאוֹת, —  א) שה"פ מן יָצָא: שני שערי חולדה מן הדרום משמשין כניסה ויציאה קיפונוס מן המערב משמש כניסה ויציאה (מדות א ג).  הנכנס לכרך מתפלל שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו בן עזאי אומר ארבע שתים בכניסתו ושתים ביציאתו (ברכ' ט א).  יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים (שבת א א).  מקיש יציאתו לביאתו מה ביאתו משיתכסה מן הבריות אף יציאתו לכשיתודע לבריות (ירוש' ברכ' א ב ג).  כלים שהיו שם בשעת יציאה (שם נדה ד נא.).  אמר קרא ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה בשטר אף הויה נמי בשטר (קדוש' ה.).  העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע (מו"ק כה.).  שתי יציאות יצא אותו צדיק וכתבן הקב"ה זו אחר זו (מד"ר שמות א).  היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד חייב מפני שיציאתו הנאה לו כביאתו (שבוע' יז:).  לעולם תהא נאה בכניסתך ונאה ביציאתך ותהא ממעט בעסק ועסוק בתורה (דא"ר ד).  —  יציאת מצרים:  מזכירין יציאת מצרים בלילות (ברכ' א ה).  מגיד ששקולה יציאת מצרים כנגד כל הנסים וגבורות שעשה הקב"ה לישראל (מכי' יתרו א).  —  ובמשמ' מוצא, מקום לצאת:  אכסדרה שהיא לפנים מן הבתים ואין לה יציאה ממקום אחר נותן דרך יציאתו מן האכסדרה לבתים (ז' מסכ' ירוש', מזוזה ב).  —  °יציאת המרכז, עי' מרכז.  —  וביחוד *יְצִיאָה לנקביו: אמר שמואל שינה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא יציאה1 בעה"ש כאסטמא לפרזלא (ברכ' סב:).  —  ב) *מעות שאדם מוציא על דבר מהדברים Ausgabe; dépense; expense:  כמה אדם רוצה לפדות לו בסלע על מנת להוציא יציאות מביתו (מע"ש ה ד).  הנותן צמר לצבע והקדיחתו יורה נותן לו דמי צמרו צבע כאור אם השבח יתר על היציאה נותן לו  את היציאה ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח (ב"ק ט ד).  הבית והעליה של שנים שנפלו ואמר בעל העליה לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה לבנות הרי בעל העליה בונה את הבית ודר בתוכו עד שיתן לו את יציאותיו (ב"מ י ג).  מי שהיה כותלו סמוך לגינת חבירו ונפל ואמר לו פנה אבניך אמר לו הגיעוך אין שומעין לו אם משקבל עליו אמר לו הילך את יציאותיך ואני אטול את שלי אין שומעין (שם ה).  המוציא יציאות2 על ניכסי אשתו הוציא הרבה ואכל קימעא (ירוש' כתוב', משנ' ח ח).  משהאדם משיא את בתו ומוציא יציאותיו הוא אומר לה לא יהי ליך מחזורי להכא (מד"ר בראש' כו).  בנוהג שבעולם אדם צריך לטרוח ולבקש יציאות ביתו (שם סד).  יש אדם פורט זהוב אחד והוא מוציא ממנה כמה יציאות (שם ויקר' לה).  ואיש הוציא בשל אשתו יציאות, ואכל בין מעט בין רב תבואות, אשר הוציא כבר יצא במאכלו, אשר אכל ולא יוכל לנטלו, ואם הוציא יהי נשבע וגובה, יציאותיו (הנה) מעט הנה בהרבה (שער ד"מ וש"ש לרה"ג קמב-קמה).  כל מה שעתיד להשתכר בשנה שיהא נזון משם קצוב לו (לאדם מר"ה) כך וכך ישתכר בשנה זו ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו (רש"י ביצ' טז.).  לפי שאחרים מתעסקין בהן ויודעין היציאה משל מי (הוא, סוכ' מט:).  מותר להרהר בלבו כך וכך יציאות אני צריך להוציא על שדה זו (הוא, שבת קיג:).  גפנים צריכין יציאה מרובה לזמר ולתקן הכרם דאל"כ מתקלקל (תוספ' כתוב' עט.).  המקבל שדה או פרדס כדי לעבוד אותו ולהוציא עליו יציאות ויתן לבעל הקרקע שליש התבואות או רביע או מה שהתנו ביניהן והוא הנקרא מקבל (רמב"ם שכיר' ח ב).  — ולהפך, הכנסה3 שיש לו מממונו ומעסקיו:  לפי שהדרך גורמת לאדם לג' דברים ממעטת פריה ורביה ממעטת את היציאה4 וממעטת את השם לכך נאמר לו ואעשך לגוי גדול שאין הדרך ממעטת לך פריה ורביה ואברכך שלא תמעט לך הדרך את היציאה ואגדלה שמך שלא תמעט לך את השם (מד"ר במד' יא).  לאשה כשרה שהניח לה בעלה מעט חפצים ומעט יציאות כיון שבא בעלה אמרה לו ראה מה הנחת לי ומה סגלתי לך וגם הוספתי לך עליהם (שם שה"ש, הדודאים).  בשעה שהיה אחד מהן נושא אשה גדולה ממנו היה עושה שולחנות יותר מן היציאות ירודה ממנו היה עושה הוצאות יותר מן השלחנות (שם איכ', בני ציון).  בראשונה היה אדם עולה לירושלם לדין עם חבירו והיה הדיין אומר לו בקע לי שני בקעיות עצים מלא לי שתי חביות של מים והיו יציאותיו כלין והיה יוצא בפחי נפש והיתה אלמנה פוגעת בו ואומרה לו מה נעשה בדינך והוא אומר לה כלו יציאותי לא העליתי כלום (פסיק' דר"כ, איכה).  — ג) °מה שיוצא מן הגוף, צואה:  לפעמים יקרה לדבר כשיתעכל באצטומכא עכול טוב ויגמר עכולו שתהיה היציאה יבשה מפני חום סביבות האצטומכא (פרקי משה ו).  היציאה המורה על הפסד העכול הוא שתהיה גסה בלתי שחוקה (שם).  החולי הרע כשתראה בו בקיא ירוק או יציאה ירוקה או שתן ירוק (שם).  וגם כן יעויין היציאה האם מררית ואם תהיה מררית תורה שהסבה חום האצטומכא (קאנון ג יג א יד).  ולקיחת הראיה עליהם (על החליים) מן היציאה האם היא שחורה או כרכומית (שם א ב ב א).  — ד) °כעין שחין או בועה בעור הגוף5, Geschwür; ulcère, abcés; ulcer:  וכשתאכל המוגלא חלקי הבשר וזולתו ויהיה שם עומק תתקבץ המוגלא אז תקרא יציאה וכשיהיו אותם הליחות אשר ביציאות בתוך קרום יקפם למחק דומה אז יקרא דבילה (פרקי משה כג).  המורסות הנקראות יציאות כשיכרתו ימצאו מהם מינים שונים לפעמים ימצא בהם דברים דומים לרפש וטיט (שם).  ביציאות החדות היציאות הם מכלל הדבלות והוא מה שיקובץ מוגלא מן המורסא החמה (קאנון ד ג א כ).  כי היציאות אשר יהיה בהם הגבול יהיו ממינים רבים כדאממיל ודבילות וטעון ונמלה וגחלת ואש פרסי ואכול וגדרי וחצבה (שם ד ב א ב).  נקראת (מחלת הסרטן) כן לפי שהחיה הנקראת סרטן יש לו רגלים הרבה וזו היציאה יש לה סביבה גידים מלאים מן התערובות המילדות אותה (מ' אלדבי, ש"א ד).  והחבורות והיציאות יקרו באצטומכא מן המרה הירוקה המתחדשת והלחה הלבנה הנושכ' (שם).  או בסבת נגע באחד מכלי הנשימה או יציאות יצאו באלו המקומות או מוגלא תתקבץ בחזה (שם).  — ה) °כמו מסקנה:  שאם יהיה העיקר צדק ושמו המוקדמות המושכלות בעצמם על תנאי המבטא יצאה משתיהם בהכרח יציאה תדמה אל המוקדמות בצדק ובאמת (ריב"צ, עולם הקטן א).  — ו) °יְצִיאַת האותיות מכלי הדבור:  ודע שיש לבני ארץ ישראל באות ריש דרך אחרת ביציאתו פעם מחזקין ופעם מרפין והוא קשור בלשונם (הור' הקורא 81).  ועל דרך זו כל שמות הטעמים הכל לפי נעימתם ולפי יציאתם (שם 90).  — ז) במלאכת השיר, °יציאת החרוז, סופו:  ובנביאי ארבל ראיתי שערורה, כי איש ממשורריהם לקח יציאות הענק אשר לרבי משה בן עזרא, ויחבר על כל יציאה מיציאות חרוזיו שורה ערוכה, כדמן באשפה דרוכה (ר"י חריזי, תחכ' יח)