° 1, ש"ז, מ"ר יְתִיבִים, — שֵם משֻתף לנגינות אחדות, לפשטא, טרחא: אזלא פשטא פזרא וכו' יתיב רביע זקף גדול מאריך (דה"ט יו). ומיני ההעמדה ג' והם יתיב וזקף ואתנח (ר"י חיוג, שער טעמי המקרא). הרביעי נקרא פשטה, והוא היתיב בחיך ובלשון מבטה, ובשני פעמים פשוטה (הור' הקורא 72).  שופר הפוך לא יסמך לו לעולם אלא היתיב עצמו בלבד (שם 89).  תלישא תביר טפחא רביע יתיב פשיטא (ר"א בחור, טוב טעם).  — ומ"ר: ואם היה במלה שני יתיבין מבליעים בנעימתה ולא מאריכים כמו היתה תהו ובהו (הור' הקורא 95).