יַתִּיךְ
*1, ש"ז, מ"ר יַתִּיכִים, — כלי מכלי בית התבשיל, כלי של ברזל שאוחזים בו את הקדרה שעל האש: הייתיכין 2 טמאים והפרכין טהורין (כלים יב ג). ואלו הן היתיכין 2 אלו שהחנוני מנער בהן את הקדרה (תוספתא שם ב"מ ב י).
1 משק' סַכִּין. ובמשנ' מנוק' כ"י פרמה נקוד ייתיכים, יוד קמוצה, אך זה הנקוד עכ"פ אינו נכון, כי אם היחיד הוא יָתיך הרבים צריך להיות יְתיכין, ביוד שואית. ולכן יותר נראה הנקוד ע"מ סכּין. ופרוש מלה זו אנו רואים מהתוספתא, שהרמב"ם פרש אותו: ברזלים יחזיקו בהם את הקדרה.
2 בנוסח' היתוכין.