1,  א) ת"ז, מ"ר כֵּנִים, לנק' כֵּנָה, כֵּנִית, —  אדם כֵּן, אֲנָשִׁים כֵּנִים, אמתים, שאין בהם שמץ פסול, שאינם רמאים או מרגלים וכיוצא בזה, redlich, zuverlässig; honête; upright:  כלנו בני איש אחד נחנו כֵּנִים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים (בראש' מב יא). אם כֵּנִים אתם אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם וכו' ואת אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם (שם יט-כ).  בזאת אדע כי כֵנִים אתם וכו' והביאו את אחיכם הקטן אלי ואדעה כי לא מרגלים אתם כי כנים אתם (שם לג-לד). — ואמר המליץ:  ירעה הארץ ותחץ לשונות במספר לאֻמיה לא נשאר לשון הקדש רק בפי בני עבר לבדם יען כי נמצאו כנים לפני אלהינו  (רסע"ג, הקד' עבר' לספר האגרון).  — ב)  תה"פ, דבּר כֵּן, עשה כֵן, דבּר , עשה כראוי, בצדק, בדעת:  ויאמר משה כֵּן דברת לא אסף עוד ראות פניך (שמות י כט).  ויאמר יי' אל משה לאמר כֵּן בנות צלפחד דברת נתן תתן להם אחזת נחלה בתוך אחי אביהם (במד' כז ו-ז).  ויצו משה את בני ישראל על פי יי' לאמר כֵּן מטה בני יוסף דברים ( שם לו ה).  — לא-כֵן, לא כראוי, לא כמשפט:  ויאמרו איש אל רעהו לא-כֵן אנחנו עשים היום הזה יום בשרה הוא ואנחנו מחשים וחכינו עד אור הבקר ומצאנו עוון ועתה לכו ונבאה ונגידה בית המלך ( מ"ב ז ט).  ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא-כֵן על יי' אלהיהם ( שם יז ט).  ותהי מרוצתם רעה וגבורתם לא-כֵן כי גם נביא גם כהן חנפו (ירמ' כג י-יא).