1, ש"ז, מ"ר כִּנִּים, — בע"ח רחש מתהוה בשערות האדם והבהמות ובבגדים לא נקיים ומוצץ הדם, Laus; pou; louse: נטה את מטך והך את עפר הארץ והיה לְכִנִּם בכל ארץ מצרים וכו' כל עפר הארץ היה כִנִּים בכל ארץ מצרים ויעשו כן החרטמים בלטיהם להוציא את הַכִּנִּים ולא יכלו (שמות ח יב-יד). אמר ויבא ערב כִּנִּים בכל גבולם (תהל' קה לא). — ולדמיון של זלזול: שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה וישביה כמו-כֵן2 ימותון (ישע' נא ו). — ובתו"מ: עשרה מיני כנים הביא הקב"ה על המצריים (תד"א ז). הקב"ה יושב וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים (שבת קז:). אמר אביי עור דג וכוס חמין וביצים וכינים לבנים כולן קשין לדבר אחר (פסח' קיב:). עשרה קבין כנים ירדו לעולם תשעה נטלה מדי (קדוש' מט:). אל נא תקברני במצרים למה שסופה של ארץ ללקות בכנים ויהיו מרחשות בתוך גופי (מד"ר בראש' צו). העלה על ראשם משפחות משפחות של כנים (שם ויקר' טז). עשרה חלקים של כנים בעולם תשעה בפרסיים ואחד בכל העולם (שם אסת', בשנת שלש). כל אותו הדור ששמעו קולו של הקב"ה בהר סיני זכו להיות כמלאכי השרת לא ראו טפת קרי בימיהם ולא משל בהם כל מיני כנים ובמותם לא שלטה בהם רמה ותולעה (פדר"א מא). — ובמשמ' *תולעים קטנים: במות אדם ינחל רמה ותולעה כנים ורמש (ב"ס גני' י יא). — ותולעת בבני מעים: חמשה דברים נאמרו בשום משביע ומשחין ומצהיל פנים ומרבה הזרע והורג כינים שבבני מעיים (ב"ק פב.)
1 כמו עֵז עִזִּים, והוא איפא משרש כנן. וי"ס כי היחיד מן כִּנִּים הוא כַּן (רמב"ע שמות ח יג, בשם יפת), ואינו נהוג אלא בעבר' במשמ' זו, ולא ידוע מקורו. קצת דומה לזה השם כלמתא בארמ' וסור', וגם בערב' קמל قمل.
2 ראו הקדמונ' במלה זו מלת הדמיון כֵּן, אך שני הדמיונות כעשן וכבגד להשמים והארץ לדמיון כמו מה יאבדו דרשים שגם להיושבים יהיה דמיון כזה ומעידים שהמלה כֵּן היא ש"ד שכמוהו ימותו יושבי הארץ. וכבר אמר גזנ' ואחרים שהמלה כן היא יחיד מן כנים, ואעפ"י שהיחיד הנהוג בתו"מ הוא כִנָּה, בכל זאת אין זו קושיה, כי כִּנָּה הוא שם לכנה אחת, והשם כֵּן הוא שם יחיד להמין כלו. וקצת החדשים אמרו כי היה גם כאן כתוב כנים ומפני ששתי אותיות י מ נמצאות גם בראשית המלה ימותון שלאחריה לכן נשתמטו, כנהוג במקרים כמו זה. וקצת החדשים קבלו המלה כֵן כמו הקדמונ' והגיהו יתמון במקום ימותון.