ש"ז, בכנ' כַּנִּי, כַּנֶּךָ, כַּנּוֹ, — כמו ד. כֵּן, א) יסוד לדבר: ועשית כיור נחשת וְכַנּוֹ נחשת לרחצה (שמות ל יח).  — ובתו"מ: העושה כלים מן העשת וכו' מכני כלים ומאוגני כלים ומאוזני כלים (כלים יא ג).  היו (הכלים) מחוסרין כן הוגן אוזן ויד (תוספתא שם ב"מ ב יז).  אף הוא עשה כני כלים ואוגני כלים וידות כלים וידות סכינין של יוה"כ של זהב (יומ' לז:).  — ומצוי בסהמ"א: נעשית החבית (שאבן מונח עליה) כן לאבן (ר"ח שבת קמג.).  — ואמר הפיטן: זך שמן למאור והקמת משכני, בגדי שרד כיור עם כני (אזהר' לר"א הזקן, אמת יהגה חכי).  — ב) בהשאלה, מצב, משרה שאדם עבד בה Stelle; emploi; place : והשיבך (פרעה) על כַּנֶּךָ ונתת כוס פרעה בידו כמשפט הראשון אשר היית משקהו (בראש' מ יג).  ויהי כאשר פתר לנו כן היה אתי השיב על כַּנִּי ואתו תלה (שם מא יג).  ועמד מנצר שרשיה כַּנּוֹ ויבא אל החיל (דני' יא ז).  ועמד על כַּנּוֹ מעביר נגש הדר מלכות (שם כ).  — ואמר המשורר: לביא פגשני קם אחריו נמר ואברחה מהם ואעזוב גני, מדי עבור אלה הנה דמות פרא קם בחצות ליל ישב על כני (רשב"ג, שאלי יפה-פיה).  — ג) *העקר, הגזע של ענף וכדומה, ובהשאלה להאֵם ביחס לילדיה: בתולה מעמיו יקח אשה להביא גיורת מכנה שהיא כשרה לכהונה (יבמ' עז:), ר"ל שהאם כבר היתה גיורת1.  — ואמר המליץ: כי מנצר כנם עמדו הורינו אבינו אברהם אשר אהבו יצחק בחירו יעקב סגולתו וכל שבטי יה (רסע"ג, הקד' עבר' לספ' האגרון).  — ובמשמ' העקרית: להרחיב הכרם חופרין בקרקע וכופין גפן שלמה באמצע ונוטעין אותה כפופה באותה חפירה וכשרואין שלקטה פוסקין אותה מכנה הראשון ואז שני ראשי' למעלה נזקפין (רגמ"ה ב"ב פג.).