*, ש"נ, מ"ר כְּתִישׁוֹת, —  שה"פ מן כָּתַשׁ: שכן עני אוכל פתו בלא כתישה (שבת עד.). השמן הזה אין משתבח אלא ע"י כתישה (מד"ר שה"ש, לריח שמניך). — ובסהמ"א: כתישת סממנין ותיקון הקטורת קרי פיטום (רש"י, סדור, תלד). אך האויל בעבור כל כתישות והכאות שבעולם לא תסור קליפת האולת מעליו (ספר הגלוי לרי"ק קיב).