*, — קל לא נהוג.

— פִע', *לִבָּה, — לִבָּה הָאֵשׁ, נפח בפיו או במפוח על גחלים וכדומ' להעלות להב, anfachen; souffler; enkindle: אחד הביא העצים ואחד הביא האור וכו' בא אחד וליבה המלבה חייב ליבתה הרוח כולן פטורין (ב"ק ו ד). מלבה עליה (על הכירה) נעורת של פשתן (ירוש' שבת ג ה ג). לא שנו אלא שמסר לו גחלת וליבה אבל מסר לו שלהבת חייב (בבלי ב"ק נט:). כגון שליבה מצד אחד ולבתו הרוח מצד אחר (שם ס.).

— נִתפ', *נִתְלַבָּה, נִתְלַבַּת, -תָה: קטמה (את הכירה) ונתלבת מהו (ירוש' שבת ג ה ג). א"ר חייא קטמה ונתלבתה סומכין לה (בבלי שם לז.). דרכה (של גחלת) להתלבות ע"י נדנודו של חרש המטלטלה (תוספו' ב"ק נט:). ואם לא היתה המדורה מתלבה כי אם מצד אחד היה הולך וכבה (שם ס.).

— פֻע', °לֻבָּה, מְלֻבֶּה, מלובה, — אור מלובה, שלִבּוּ אותו: שמסר אור מלובה לחרש (רש"י ב"ק ט:).