1, ש"נ, סמי' לַבַּת, — לשון האש שנֻפח ולֻבּה, להבה, Flamme: וירא מלאך יי' אליו בְּלַבַּת-אש2 מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל (שמות ג ב).— ואמר הפיטן: כללי יפיך במכה לא שולטת, בחן אם תבקשי השלוה מחלטת, לבת לבי אף כי קולטת, קרבתך לי טוב חולטת פולטת (שלמה הקטן, אחשבה). — והמשורר אמר: דם ובשר איך יצא שלם מתוך לבה, ואם אתה לא תפצה ותפליא לעשות סבה (ר"י הלוי, יצורים). רק הוא כמו יער והם שכניו עצים והמות כמו לבה (ר"י חריזי, הענק ג קנא).
1 עי' הערה לקמן.
2 אמר ריב"ג: ויחשנ אנ יכונ איצ'א מנ הד'א אלמעני בלבת אש אי פי ד'את נאר או פי נפש נאר אלא אנה קד פשר פי צ'רימ נאר אח'ד' מנ קול אלמשנה אחד המבעיר ואחד המלבה אלד'י הו אלמצ'רמ ומא יבעד פיה הד'א אלתאויל אלא אנה ליש יכונ חינהז מנ הד'א אלאצל אלד'י נהנ פיה בל מנ פעל לאמה הא' עלי זנה רק בכל אות נפשך, ע"כ, ובעבר': ויכשר להיות עוד מן הענין הזה בלבת אש כמו בעצם האש אלא שכבר פורש בו בלהב אשר נלקח מדברי המשנה אחד המבעיר ואחד המלבה אשר הוא המעלה הלהב ואיננו רחוק אך לא יהיה על הפרוש הזה מהשרש הזה אשר אנחנו בו כ"א על פועל שלמדו הא על משקל רק בכל אות נפשך. וכן ראב"ע: אמר ר' אדונים כמו להבת אש ואינו נכון כי לא יעדר הה"א כי אם בסוף המלה שדומה לאל"ף המשך א"כ אין פירש כ"א בלב אש ואין טענה למה לא נקדים זכר האש כי לא יזיק בעבור שנפתח הלמ"ד שמשקלי השמות משתנים אין קץ להם וכמו וכגנה אשר מים אין לה שפת יתר קמ. ואעפי"כ נראה יותר הפרוש במשמ' להבה, שלהבת, ועקרו הוא ב. לבב, עי' הערה לזה השרש.