° 1 , פ"י, —  אסף, קבץ, sammeln; assembler; to gather : עד לא כלל מאורות, בטרם להק מזרות, ואהיה אצלו אמון (ר"א קליר, ובכן ואהיה). — ופָעו' °לָהוּק, לְהוּקִים, נקהלים נאספים: לנורא עליהם, מעריצים במעניהם, אומרים קדוש, להוקים בגשת, מקדישים בארשת, אומרים קדוש וברוך (ר"י הלוי, קדושה, אפודי שש).  כתות מכון מחדשים משמר, להוקים יחד להלל במאמר (ראב"ע, קדוש' נעילה, אראלים).  נשמת טפסר להוקיך ומנזר דבקיך, מטופפת טוב חשקך ונעם צדקך (ר"י בן אביתור, נשמת ישראל).  נשמת מקימי חקים מולך להוקים, ממלכת מותח שחקים ויוסד ארקים (שם).  אלהים אלי אתה טהרו לבבם להוקיך, טעם ומשקה חשכו  חשוקיך (רשב"ג, אלהים אלי).

— פִע', °לִהֵק, פ"י, — כמו קל, הקהיל ואסף: כתר הכלה, כבודה וכלולה, זכה לכילה ברכו, ליהק מלאכיו, שמשו מבורכיו, חתן במערכיו ברכו (מאיר בר' משה, אור עט אדרת).

— פֻע', °לֻהַק, — נקהל ונאסף: אי כה כריתות חדשות בריתות, בכה אמר כחצות לילה במופתי אותות, והן עתה לוהקו בנעליהם לאתות, שמו אותותם אותות (ר"א קליר, אי כה אמר).  לא בנו נוסעי קדם משאון המקוטל, לוהקו ויזמו עלות לדוק המנוטל (הוא, תפל' טל, אאגרה).  לוהקנו וועדנו זקנים ונערים, בבית תפלת מקדש מזערים (ר"ש בונפנט, סליח', שחרונך).

— נִתפ', °נִתְלַהֵק, — התאסף: דודי תפוצותי יכנס ממרחקים, אני תפארתו אשנן כלוהטים המתלהקים (משול' בר' קלוני', יוצ' ב' פסח, צאינה).