1, לְחֻם, ש"ז, בכנ' לְחוּמוֹ, לְחֻמָם, – כמו בָּשָׂר, Fleisch; chair; flesh: והצרתי לאדם והלכו כעורים כי ליי' חטאו ושפך דמם כעפר וּלְחֻמָם2 כגללים (צפנ' א יז). כי לא ידע שלו בבטנו וכו' במלאות שפקו יצר לו וכו' יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר עלימו בִּלְחוּמוֹ3 יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה (איוב כ כ-כד). – ואמר הפיטן: יודע תעלום כל דם ולחום, חטאתינו ידענום ואתנו בכל תחום (רשב"י הבבלי, סליח' ער"ה, אב לרחם). כמס דוב רשפי להב מלהיב ללהב, כרה שוחה לעד לחומו להבהב (קרוב' לפורים, הבתולות בהקבץ). – והמשורר אמר: עליהם יבכיון ניני יענים ותרקד בת שעירה הצעירה, ויכרו על לחֻמימו כפירים ותניח לגוריה כפירה (ר"ש הנגיד, אלוה עז).
1 משקל גְּבוּל, זְבוּל, כְּרוּב. בערב' לַחמ لحم, ועי' הערה לקמן.
2 כך, מם רפויה ברוב הספרים המדויקים, ובקצת ספרים מ דגושה. וכבר תרגמו הקדמונ', השבעים וכמו"כ ולג', מלה זו במשמ' בשר, והוא כמו בערב' לַחמ لحم, עי' הערה לערך לֶחֶם. וכן פרשו ריב"ג ורד"ק, וכן גם רוב החדשים, וקצת החדשים פרשו מֵעים.
3 בפרוש מלה זו נחלקו הקדמ' וגם החדשים. השבעים תרגמו ὀδύνας, שהוא צער ומכאוב, ושערו קצת החדשים שהם קראו חבלים במקום בלחומו. ולג' bellum suum, במשמ' מלחמה, וכעין זה גם רסע"ג: מחארבתה, וכן רש"י: במלחמתו. ת"י: בשלדיה, ר"ל בגופו, וריב"ג במשמ' בשר כמו לחֻמם שבצפניה, וכמוהו גם ראב"ע, ועוד. והחדשים הגיהו הגהות מתחלפות: בלהה בלהות, פחם, אימים, מבול, וכיוצא בזה. וכל זה מפני הקושי שיש במליצת הכתוב בהמלים עלימו ובלחומו, שלפי הכונה ולפי החצי הראשון, ישלח בו חרון אפו, היה צריך הגוף הנפעל להיות גם כאן במ"י ולא עלימו, במ"ר, ועוד מפני שלפי הנוסחה המסורה חסר הנשוא של וימטר, מה המטיר. ואפילו אם נניח כי עלימו כאן הוא כנוי לנסתר יחיד, כמו ישפק עלימו כפימו (שם כז כג), עוד קשה כי חסר מה המטיר. ולכן אמר נלדק' (ZDMG 40, 721), כי לחומו כאן הוא מלשון לחם בסור' שמשמש גם במשמ' כעס וחרון. אבל , גם זה קשה, כי לפי זה היה צריך לאמר לחומי, וצריך איפוא למחק ב בלחומו. ואולם אפשר לקים הנוסחה של המסורה כמו שהיא ולהנצל מכל קושי במליצת הכתוב אם נפרש עלימו העלים שלו, ולראות בו דבר מקביל לחרון אפו, אולי מלשון לענ لعن בערבית במשמ' קללה מארה, והוא כמו מליצת הכתוב: ישלח יי' בך המארה (דבר' כח כ), ושלחתי בכם את המארה (מלא' ב ב).