*  , ש"נ, מ"ר לֵחוֹת, —  א) המים שבתוך האדמה ששתתה מהגשמים ולא יבשו,Feuchtigkeit; humidité; moisture : עד אימתי חורשין בשדה הלבן ערב שביעית עד שתכלה הליחה כל זמן שבני אדם חורשים ליטע במקשאות ובמדלעות (שבי' ב א).  וקלח של כרוב וכל דבר שיש בו לחה אסור (תוספתא תרומ' ז יו).  פעמים שאין הגשמים מצויין ואין הליחה מצויה והוא עתיד לחרוש קודם לעצרת (ירוש' שבי' א לג:).  — ב) הלֵחַ שבבע"ח: הדירה והכנה שבתבואה כשרים מפני שאין בהם ליחה (פרה ט ב).  עכשיו (שמשה מת) כל הנוגע [ב]בשרו של משה לחה פורחת אילך ואילך (ספרי דבר' שנז).  — ג) הלֵחָה שבמכה, הדם שנתקלקל ונתעפש ונהיה לבן, Eiter; pus: המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב ואם להוציא ממנה לחה פטור (עדי' ב ה).  שהרופא נותנו (את הגמי) על גבי המכה שהוא מוצץ את הליחה (תוספתא כלי' ב"ק ו יט).  ריאה שנמצאו בה אבעבועות אם היו מלאים רוח או מים או לחה הנמשכת כדבש וכיוצא בו או לחה יבשה וקשה (רמב"ם, שחיט' ז י).  וכן אם נמצא בה אבעבוע מלא לחה חוששין שמא נקב סימפון שתחתיו (שם יא ה).  —ולֵחָה שבמעים וכדומה: הדקין שניקבו והלחה1 סותמתן כשרה (תוספתא חול' ג יא).  סתם הקב"ה את המעיינות שלהם (של בני ביתו של אבימלך) אחד מהם לא הטיל מים ולא נפנה ולא הוציא ליחה מאפיו ולא דמעה מעיניו (פסיק' רבתי מב).  — ולֵחָה סרוחה, במשמ' זו: הזיעה והליחה סרוחה והראי והדם היוצא עמהן (מכשיר' ו ז).  — וכנוי של זלזול לאדם: כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק אמר לפני ליחה סרוחה כן על אחת כמה וכמה לפני שער המקום (ירוש' ברכ' ט יד ג).  מה עשה לו הקב"ה (לנבוכדנצר) מסרו למלאך השטן והתחיל מנגדו ואומר לו רשע ליחה סרוחה אמור מה ראית (מד"ר שמות כ).  אמר לו הקב"ה אוי לו לאותו רשע לחה סרוחה אלף היו ונתרבו כאן ונעשו מאתים אלף (שם שה"ש, כרמי).  — ד) °לֵחָה שבגוף בע"ח, חמר נֹזלי שבגוף בע"ח, כמו הדם, המרה, וכדומה, Saft; humeur; humor : והדם הולך בגידים והליחה מעורבת בבשר קרתה שלוחה כנגד חמתו של דם (אסף כ"י מינכן 4).  משבע שעות לילה ועד שבע שעות ביום היא ממשלת הליחה לכל מיני נגעיה (שם 11).  כן ברא את האדם גם מארבע היסודות מרוח וממים אש ועפר והם דם וליחה ומרירה אדומה ומרירה שחורה וכו' והליחה כנגד המים וכו' וכח הליחה קר ולח (ש' דונולו, חכמוני א).  ברא את האדם על ארבעה טבעים שם בו הדם לעומת האויר והליחה הלבנה לעומת המים והמרה השחורה לעומת העפר והמרה האדומה לעומת האש (רשב"ג, תקון מדות הנפ').  והכח המעכל והכח הדוחה ואוצרותם ומשכנותם הם שתי מרירות השחורה והאדומה והליחה הלבנה והדם לתקנת ההיכל (חו"ה, עבוד' ה' ט).  הליחה היא גשם רטוב נוזל משתנה אליו המזון תחלה ויש ממנה ליחה משובחת והיא אותה שדרכה לשוב חלק מהעצם הניזון וכו' ונאמר ג"כ כי הליחות המשובחות והמותריות נכללות בארבעה סוגים סוג הדם והוא המשובח שבהם וסוג הלבנה וסוג האדומה וסוג השחורה וכו' (קאנון א א ה א).  הליחה האדומיית פועלת כובד פחות ושרפה יותר והשחוריית פועלת כובד יותר מזה (שם ג א א יב).  יהיה טבע גופו תערובות לחותיו הארבע שנמצא בהם (ספ' מוסר לר"י בן עקנין ב יו).  אמר לה הגידי לי סוד הארבעה יסודות אמרה נברא הגוף מארבע לחות הלחה הלבנה ראשונה והשנית הדם במעלה תיכונה והשלישית המרה הירוקה והרביעית המרה השחורה החזקה (ר"י חריזי אגר' לשון הזהב).  השינה הטבעית מאמצת הכחות ומחלשת הלחות (ספ' שעשוע' לר' זבדא).  אמרו חכמי הטבע שמי שהוא שוה המזג וליחותיו בריאות וטובות הוא סבה שיהיו מדותיו שלימות שהליחות פועלת במדות (תולד' יצחק לר"י קארו, מצורע).  הליחות מהן תועליות ומהן פסוליות תועליות הן קילוס והדם והזרע (מעשה טוביה, ארץ חדשה א ב).  — והלֵחָה סתם, היא הלחה הלבנה: כמו הדבש שיזיק לבעל המרה האדומה ויועיל לבעל הלחה (ראב"ע במד' יט ב).  וכל מקום שאמר לחה לבדה היא הלבנה וליחות הם הארבעה (ר"א חסדאי, תרג' ספר יסוד' לר"י ישראלי, כ"י פרמה).  — ובהשאלה, °לֵחוֹת נפסדות של הנפש, ר"ל מדות רעות: כן צותה על יום הכפורים לענות אדם נפשו כדי שתפלט כל הלחות הנפסדות שנקבצו בה מתוך תשובה שלימה (מלמד התלמידים, נצבים).  — ה) °לֵחוֹת העין: אם היה ענין השגת הראות נעלם מהשם ולא ידעהו איך המציא זה הכלי המוכן להשגת הראות התראה שבמקרה היה התחדש ליחה אחת זכה ותחתיה לחה אחרת כך ותחתיה מחיצה אחת וכו' סוף דבר ליחות העין ומחיצותיו ועצביו אשר בהן מן התקון מה שנודע (מו"נ ג יט).  העין נברא משבע לחות קצתם שטוחות וקצתם עגולות וטוחות (ר"י חריזי, אגר' לשון הזהב).  ויש בהן (בהעינים) עשרה דברים משלימין אותו וכולם  צריכים אל הראות ואלו הן שלשה לחות ושבע כתנות והן מחיצות אל הלחות (שער השמים ט).