*, ש"נ, — שה"פ מן לחך, א) עצם שה"פ, לחיכת האש וכדומ': יושבין היינו וחוזרין בדברי תורה וכו' והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני והיתה האש מלחכת בהן כלחיכתן מסיני (ירוש' חגי' ב עז:). והם נגשים ליכנס ונמוחים בלחיכת האש ההיא ושבים כמתחלה חדשים כראשונה (מדר' ג"ע, ביהמ"ד ילינק ג). — ואמר הפיטן: מה אעשה ואנה אלכה, מכל רעותי הצלחתי למלוכה, נהר תוכי ונפסלתי ממלאכה, נתתי לאכלה וכירק ללחיכה (אילת השחר, יום ב, אני הכרם). — ב) °כנוי לסמי רפואה יבשים: ואשר יבוא (מהרפואות) בגוף מן הפה ממנו מה שיקרא מרקחת וממנו מה שיקרא משקה וממנו מה שיקרא לחיכה והם הסמים היבשים (פי' אבן רשד על חרוזי אבן סינא).