* 1, הולכך, הלכך, — כמו לָכֵן: הילכך כולן פטורין (סנה' עט:). הילכך כונסין אותן לכיפה שם. הילכך תנור שיש בו אפר שראוי לבשל בו ביצה מותר לגורפו ביום טוב (הלכ' פסוק' לר' יהודאי גאון, הלכ' יו"ט). הילכך עשו בו חכמים חציו מלוה וחציו פקדון (שם, הלכ' רבית). הילכך אדומים לבנותיו ולבנים לבניו (שם, הלכ' קדוש'). ואפילו ידיו מטופחות במים מרובין צריך שלא יקנחם בבגד בעוד שהמים מרובין עליהן הילכך מנהג כשר כשאדם רוחץ ידיו בשבת שיזריק המים מידיו (יראים קב, המלבן). הילכך במוציא מת לקברו אעפ"י שהוא מתכוין למלאכת הוצאה וכו' ובכל מקום ישיבתו מקבל זיבתו הילכך אינו צריך לגוף הדבר שמוציא (שם, המכבה). — והולכך: הולכך אשה זו נוטלת כתובתה (תשו' גא' JQR XX 104). — והלכך: א"ר חנינא הלכך בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו (תענ' ג:). ולהשביח דעתי הוא אומר לי כך הלכך ה"ז מקח טעות (רי"ף ב"מ מט:). הלכך כל מה שאדם ברצון אוכל ותאב יש לו לחפש אחריו ולקנותו לצורך השבת (אור זרוע, הלכ' ע"ש).
1 לפי ההרכבות של מלות הרמז הקודמות יש לשער כי מלה זו היא הרכבה מן הֵי, לַ, כַךְ. אבל כבר העיר בעל ד"ס בהקד' לפסחים כי בכ"י מינכן, שהוא אחד מהכ"י היותר ישנים, מלה זו כתובה הולכך, וכן היא כתובה גם בקצת תשובות הגאונים, וכן בספר המצוות של ענן שהו"ל דר' הרכבי. ושער בעל דקדוקי סופרים שם כי זו הרכבה מן הוא לכך. אך כבר העיר פרופ' בכר (JQR IX, 147, ושם XVII, 583) כי ההרכבה האמתית של מלה זו אפשר ללמוד מן קטע הכ"י של מסכ' כרית' שהו"ל שכטר וזינגר, ששם כתוב בכל מקום הואיל וכך, ומרוב השמוש נצטמצמו שתי המלים ונתקצרו ונהתוה הולכך, ומזה הילכך, ומזה הלכך. וכבר אמר כך רה"ג בפרוש בערוך התלמ' שלו שקטע ממנו פרסם דר' הרכבי בהמחברת הרכבי, ממזרח וממערב ג' דף צד וז"ל בערך האל בלשון ערב': ופי אלתלמ' ג'מעת כלמתין הואיל וכך וכו' וג'עלה כלמה ואחדה מכ'תצרה הולכך. ובעבר': ובתלמ' נתחברו שתי המלים הואיל וכך וכו' ונעשו מלה אחת הולכך. ע"כ. לפי זה הולכך היא הצורה היותר קדומה, וצ"ל שכבר בימי אחרוני הגאונ' היו נהוגות שתי הצורות.