* 1, הולכך, הלכך, — כמו לָכֵן: הילכך כולן פטורין (סנה' עט:). הילכך כונסין אותן לכיפה שםהילכך תנור שיש בו אפר שראוי לבשל בו ביצה מותר לגורפו ביום טוב (סנה' עט:). הילכך עשו בו חכמים חציו מלוה וחציו פקדון (סנה' עט:).  הילכך אדומים לבנותיו ולבנים לבניו (סנה' עט:).  ואפילו ידיו מטופחות במים מרובין צריך שלא יקנחם בבגד בעוד שהמים מרובין עליהן הילכך מנהג כשר כשאדם רוחץ ידיו בשבת שיזריק המים מידיו (סנה' עט:).  הילכך במוציא מת לקברו אעפ"י שהוא מתכוין למלאכת הוצאה וכו' ובכל מקום ישיבתו מקבל זיבתו הילכך אינו צריך לגוף הדבר שמוציא (סנה' עט:).  — והולכך: הולכך אשה זו נוטלת כתובתה (סנה' עט:).  — והלכך: א"ר חנינא הלכך בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו (סנה' עט:).  ולהשביח דעתי הוא אומר לי כך הלכך ה"ז מקח טעות (סנה' עט:).  הלכך כל מה שאדם ברצון אוכל ותאב יש לו לחפש אחריו ולקנותו לצורך השבת (סנה' עט:). 



1 לפי ההרכבות של מלות הרמז הקודמות יש לשער כי מלה זו היא הרכבה מן הֵי, לַ, כַךְ.  אבל כבר העיר בעל ד"ס בהקד' לפסחים כי בכ"י מינכן, שהוא אחד מהכ"י היותר ישנים, מלה זו כתובה הולכך, וכן היא כתובה גם בקצת תשובות הגאונים, וכן בספר המצוות של ענן שהו"ל דר' הרכבי.  ושער בעל דקדוקי סופרים שם כי זו הרכבה מן הוא לכך.  אך כבר העיר פרופ' בכר (JQR IX, 147, ושם XVII, 583) כי ההרכבה האמתית של מלה זו אפשר ללמוד מן קטע הכ"י של מסכ' כרית' שהו"ל שכטר וזינגר, ששם כתוב בכל מקום הואיל וכך, ומרוב השמוש נצטמצמו שתי המלים ונתקצרו ונהתוה הולכך, ומזה הילכך, ומזה הלכך. וכבר אמר כך רה"ג בפרוש בערוך התלמ' שלו שקטע ממנו פרסם דר' הרכבי בהמחברת ממזרח וממערב (ג' דף צד) וז"ל בערך האל בלשון ערב': ופי אלתלמ' ג'מעת כלמתין הואיל וכך וכו' וג'עלה כלמה ואחדה מכ'תצרה הולכך. ובעבר': ובתלמ' נתחברו שתי המלים הואיל וכך וכו' ונעשו מלה אחת הולכך. ע"כ.  לפי זה הולכך היא הצורה היותר קדומה, וצ"ל שכבר בימי אחרוני הגאונ' היו נהוגות שתי הצורות.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים