מלת הגוף, א) לנסתר, כמו לוֹ: ברוך יי' אלהי שם ויהי כנען עבד לָמוֹ (בראש' ט כו). עשהו פסל ויסגד לָמוֹ (ישע' מד יה). כי נגזר מהארץ חיים מפשע עמי נגע לָמוֹ (שם נג ח). — ב) לנסתרים, כמו לָהֶם: כי מגפן סדם גפנם ומשדמת עמרה ענבמו ענבי רוש אשכלת מררת לָמוֹ (דבר' לב לב). כי קרוב יום אידם וחש עתדת לָמוֹ (שם לה). יי' מסיני בא וזרח משעיר לָמוֹ הופיע מהר פארן (שם לג ב). כי היו בצען שריו ומלאכיו חנס יגיעו כל הבאיש על עם לא יועילו לָמוֹ לא לעזר ולא להועיל (ישע' ל ד-ה). הוציא עם עור ועינים יש וחרשים ואזנים לָמוֹ (שם מג ח). ואתיות ואשר תבאנה יגידו לָמוֹ (שם מד ז). הלוא פתע יקומו נשכיך ויקצו מזעזעיך והיית למשסות לָמוֹ (חבק' ב ז). יושב בשמים ישחק אדני ילעג לָמוֹ (תהל' ב ד). יי' עז לָמוֹ1 ומעוז ישועות משיחו הוא (שם כח ח). לכן ישיב עמו הלם ומי מלא ימצו לָמוֹ (שם עג י).
1 כך הנוסחה המקֻבלה , אך כבר העידו החכמים כי צריך לקרא לעמוֹ.