*, ש"נ, — שה"פ מן לָקַט: ואם היה הכל מופקר אין לו אלא שכר לקיטה (מע"ש ה ד). — ובמשמ' תלישת פֵּרוֹת מהאדמה או קטיפתם מהאילנות וכדומ': כל שהוא אוכל ונשמר וגדולו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום (פאה א ד). שבשעת לקיטתו (של האתרוג) עשורו (ביכור' ב ו). הירק אעפ"י שלקיטתו כאחת אין מכניסו לקיום התאנים אעפ"י שמכניסין לקיום אין לקיטתן כאחת (תוספתא פאה א ז). אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים שאתרוג בשעת לקיטתו למעשרות ורבותינו נמנו באושא אתרוג אחר לקיטתו למעשר ולביעור (שם שבי' ד כא). זית וכרם מיוחדין שלקיטתן כאחת (ירוש' פאה א טז ג).