מַגָּן
*1, — עַל מַגָּן, חִנָּם: אמרתי לו בני מהיכן זכית לכל הכבוד הזה אמר לי טבח הייתי וכל בהמה יפה שהייתי רואה כל ימות השבת הייתי מפרישה לשבת ואמרתי לו לא על מגן זכית (מד"ר בראש' יא). — וגם בסהמ"א: גם אם הקללות לא על מגן חוזרות להמקלל (פלא יועץ, קללה).
1 בארמ': לא מגן מאריך ימים (ירוש' ביכור' ג סה ד). אסיא דמגן במגן מגן שוה (ב"ק פה.), רופא חנם אינו שוה כלום. על מגן צווחין ליה רבי (מד"ר ויקר' כג).