ש"ז במ"ר, סמי' רַחֲמֵי, כנ' רַחֲמֶיךָ, רַחֲמָיו, רַחֲמָו, רַחֲמֶיָה, ― א) במשמ' קרבי האדם ומעיו1 הנכמרים והומים בהתרגשות הנפש Inneres, Eingeweide; entrailles, untestins; bowels, intestines: וימהר יוסף כי נכמרו רַחֲמָיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה (בראש' מג ל). ותאמר האשה אשר בנה החי אל המלך כי נכמרו רחמיה על בנה ותאמר בי אדני תנו לה את הילד החי והמת אל תמיתהו (מ"א ג כו). הבט משמים וראה מזבול קדשך ותפארתך איה קנאתך וגבורתיך המון מעיך וְרַחֲמֶיךָ אלי התאפקו (ישע' סג יה). ― ב) במשמ' התרגשות נפשית בראות האדם או האלהים את צרת אחר, ותכונת המרחם על זולתו, Erbarmen; pitié; pity: נפלה נא ביד יי' כי רבים רַחֲמָו וביד אדם אל אפלה (ש"ב כד יד). ברגע קטן עזבתיך וּבְרַחֲמִים גדולים אקבצך (ישע' נד ז). חסדי יי' אזכיר וכו' ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם בְּרַחֲמָיו וברב חסדיו (שם סג  ז). אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם יי' את החסד ואת הָרַחֲמִים (ירמ' יו ה). וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וּבְרַחֲמִים (הוש' ב כא). על שלשה פשעי אדום ועל ארבעה לא אשיבנו על רדפו בחרב אחיו ושחת רַחֲמָיו (עמ' א יא). שבתי לירושלם בְּרַחֲמִים (זכר' א יו). זכר רַחֲמֶיךָ יי' וחסדיך כי מעולם המה (תהל' כה ו). אתה יי' לא תכלא רַחֲמֶיךָ ממני חסדך ואמתך תמיד יצרוני (שם מ יב). חנני אלהים כחסדך כרב רַחֲמֶיךָ מחא פשעי (שם נא ג). ענני יי' כי טוב חסדך כרב רַחֲמֶיךָ פנה אלי (שם סט יז). השכח חנות אל אם קפץ באף רַחֲמָיו (שם עז י). מהר יקדמונו רַחֲמֶיךָ (שם עט ח). הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד וְרַחֲמִים (שם קג ד). יבאוני רַחֲמֶיךָ ואחיה (שם קיט עז). רַחֲמֶיךָ רבים יי' במשפטיך חיני (שם שם קנו). טוב יי' לכל וְרַחֲמָיו על כל מעשיו (שם קמה ט). חסדי יי' כי לא תמנו כי לא כלו רַחֲמָיו (איכה ג כב). ליי' אלהינו הָרַחֲמִים והסליחות (דנ' ט ט). לא על צדקתינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניךָ כי על רַחֲמֶיךָ הרבים (שם שם יח). ואתה בְּרַחֲמֶיךָ הרבים לא עזבתם במדבר (נחמ' ט יט). וּבְרַחֲמֶיךָ הרבים תתן להם מושיעים וכו' ותצילם בְּרַחֲמֶיךָ רבות עתים (שם שם כז-כח). וּבְרַחֲמֶיךָ הרבים לא עשיתם כלה ולא עזבתם (שם שם לא). ― ועשה האדם חסד ורחמים: משפט אמת שפטו וחסד וְרַחֲמִים עשו איש את אחיו (זכר' ז ט). ― ושָׂם האדם רחמים בפלוני, נתן האל רחמים לאדם, רחם עליו: למען ישוב יי' מחרון אפו ונתן לך רַחֲמִים ורחמך והרבך (דבר' יד יח). קצפתי על עמי ואתנם בידך (בבל) לא שמת להם רַחֲמִים על זקן הכבדת עלך מאד (ישע' מז ו). ― ונתן לפלוני רחמים לפני אחר, נתן או שָׂם אותו לרחמים לפני אחר וכדו', עשה שירחם האחר עליו: ואל שדי יתן לכם רַחֲמִים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין (בראש' מג יד). וסלחת לעמך אשר חטאו לך ונתתם לְרַחֲמִים לפני שביהם ורחמום (מ"א ח נ). אל תיראו מפני מלך בבל וכו' נאם יי' כי אתכם אני להושיע אתכם וכו' ואתן לכם רַחֲמִים ורחם אתכם והשיב אתכם אל אדמתכם (ירמ' מב יא-יב). ויזכר להם בריתו וינחם כרב חסדו ויתן אותם לְרַחֲמִים לפני כל שוביהם (תהל' קו מה-מו). ויתן האלהים את דניאל לחסד וּלְרַחֲמִים לפני שר הסריסים (דני' א ט). ― ואמר בן סירא: מעט נפשך בכל גדולה ולפני אל תמצא רחמים כי רבים רחמי אלהים (ב"ס גני' ג יח-כ). ― ובתו"מ: האומר על קן צפור יגיעו רחמיך וכו' משתקין אותו (ברכ' ה ג; וכעין זה מגי' ד ט). וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום (ר' שמעון, אב' ב יג). ושמעתי כי חנון אני, שברחמים בראתי את עולמי (מכי' משפטים, מסכ' דכספא יט). בטוחים אנו בבעל הרחמים שאינו מביא מבול לעולם (ר"א, ירוש' תענ' ג יא). אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים (ר' יוחנן ור' אלעזר, ברכ' י.). ג' צריכים רחמים , מלך טוב, שנה טובה, וחלום טוב (ר' יהודה בשם רב, שם נה.). ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי, למה אבי אבי שני פעמים, כדי שיתמלא עליו רחמים (מד"ר בראש' נו). לעולם אין בעל הרחמים פורע מן הנפשות תחילה (ר' הוניא ור' יהושע בר' אבין ור' זבדא חתנו של ר' לוי, שם רות ב, וימותו גם שניהם). ― *ומדת הרחמים, הנהגת העולם על פי מה שראוי מפני רגש רחמים, בנגוד למדת הדין: כי הנה יי' יוצא ממקומו וכו' יוצא לו ממידת הדין ובא למידת רחמים (ירוש' תענ' ב א). יה"ר מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת רחמים (רב זוטרא בר טוביה, ברכ' ז.). בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדם הראשון ראה צדיקים ורשעים יוצאים ממנו וכו' הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו ושיתף בו מדת רחמים ובראו (רבי ברכיה, מד"ר בראש' ח). אמר הקב"ה אם בורא אני את העולם במדת הרחמים (יהיו חוטאים רבים) וכו' אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים (שם שם יב). כשבראו (את אדה"ר) בראו במדת הדין ובמדת הרחמים וכשמרדו טרדו במדת הדין ובמדת הרחמים (שם שם כא). ועי' א. מִדָּה. ― *ובקש רחמים, התפלל: שלשה ימים הראשונים יבקש אדם רחמים שלא יסריח (הזרע), משלשה ועד ארבעים יבקש רחמים שיהא זכר, מארבעים יום ועד שלשה חדשים יבקש רחמים שלא יהא סנדל, משלשה חדשים ועד ששה יבקש רחמים שלא יהא נפל, מששה ועד תשעה יבקש רחמים שיצא בשלום (ברכ' ס.). וטמא טמא יקרא, צריך להודיע צערו לרבים ורבים יבקשו עליו רחמים (שבת סז.). כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, תניא, רבי אלעזר הקפר אומר, לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו שאם הוא לא בא בא בנו וכו' (שם קנא:). ולפושעים יפגיע, שבקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה (סוטה יד.). כל המבקש רחמים על חבירו וכו' הוא נענה תחילה (ב"ק צב.). מפני מה נענשו (אלימלך ובניו), שהיה להן  לבקש רחמים על דורן ולא בקשו (ר' יהושע בן קרחה, ב"ק צא:). כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים (רבי פנחס בר חמא, שם קטז.). לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין את כחו (רבי יוחנן, סנה' מד:). הלך (אלעזר בן דורדיא) וישב בין שני הרים וגבעות אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים , שמים וארץ בקשו עלי רחמים וכו' חמה ולבנה בקשו עלי רחמים וכו' כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים וכו' (ע"ז יז.). שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו (רב אסי, חול' ס:). מה יעשה אדם ויחכם וכו' יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו (נדה ע:). ― ובתפלה: חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפלתנו (שמע קולנו, תפלת י"ח). הזן את העולם כלו בטובו בחן בחסד וברחמים (ברכת המזון). ובדבר ישועה ורחמים חוס וחננו ורחם עלינו והושיענו (יעלה ויבא, שם). ברוך את היי' בונה ברחמיו ירושלם (ובנה ירושלים, שם). הוא יגמלנו לעד לחן ולחסד ולרחמים (שם). אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים (אב הרחמים, תפלת שחרית). אב הרחמים שוכן מרומים (אב הרחמים, שחרית לשבת). אנו מלאי עון ואתה מלא רחמים (או"א סלח לנו, ודוי יוה"כ). מדת הרחמים עלינו התגלגלי ולפני קונך תחנתנו הפילי ובעד עמך רחמים שאלי (אמתי, אזכרה אלהים, סליח' ה עשי"ת). וכל מאמינים שהוא קשה לכעוס, הרחום ומקדים רחמים לרוגז (האוחז ביד, מוסף א ר"ה). אבינו מלכנו תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון מלפניך (אבינו מלכנו, תפלת שחרית). ― ובסהמ"א: בברכה לסיום פרשה שבספר: כן יאמר בעל הרחמים מדה"ג בראש' כב כג, בסוף פרשת וירא, מרגליות, שסא. —  °למען הרחמים: למען הרחמים שמור נפשך מדבר כסילות (ספר אורי וישעי, יח. Brülls Jahrb, 20).