1, ש"ז, מ"ר (מוֹסְרִים), בכנ' מוֹסֵרַי, מוֹסְרֵיכֶם, סמי' מוֹסְרֵי, — חבל וכדומ' יאסרו בו עבד או שבוי או בע"ח בצוארו להחזיקו שלא יברח וכדומ', Band; licon; bond:  ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוֹסְרֵיכֶם (ישע' כח כב).  התנערי מעפר קומי שבי ירושלם התפתחו מוֹסְרֵי צוארך שביה בת ציון (שם נב ב).  אנא ה' כי אני עבדך אני עבדך בן אמתך פתחת לְמוֹסֵרָי (תהל' קיו יו).