מוֹעָד
1, ש"ז, מ"ר בכנ' מוֹעָדָיו, (בנפרד מוֹעָדִים), — מוֹעָדֵי הֶעָשָׁן, כמו עמוּד העשן, ובמליצה בהשאלה לחלקי חיל גדול: הלילי שער זעקי עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד בְּמוֹעָדָיו2 (ישע' יד לא).
1 צורה מיוחדת זו קבעו כבר קצת הקדמונים, וכן רד"ק, וכן גם החדשים. ועי' הערה לקמן.
2 ת"י וקצת שאר הקדמונים פרשו גם מלה זו במשמ' זמן. וקצתם וקצת החדשים פרשוה במשמ' גדודי החיל. ונראה כי הכנוי של מועדיו מוסב להעשן והכונה הטבעית למליצה זו היא לצבורי העשן, והפעל בדד משמש כאן במשמ' התפזר, כמו בערב' בדד بدد, וכבר הגיהו קצת החדשים בעמודיו במקום במועדיו, אך לפי הנוסחה המסורה, שלשוננו מיוסדה עליה, עלינו לקבל המלה מועד העשן במשמ' עמוד העשן, ואולי כך אמרו באמת בהלשון החיה בזמן ההוא, וזו מלה הפוכה, או שזו מלה אחרת במשמ' זו, ונעלם ממנו מקורה.