1, ש"נ, מ"ר מוֹסֵרוֹת, מֹסְרוֹת, מוֹסְרוֹתֶיךָ, מוֹסְרוֹתַיִךְ, מוֹסְרוֹתֵיהֶם, -תֵימוֹ, — חבל לקשר בו העֹל להבהמה: עשה לך מוֹסֵרוֹת ומטות ונתתם על צוארך ירמ' כז ב. — ובמליצה, פלוני נתק מוֹסְרוֹת עֻלּוֹ, השתחרר, יצא לחפשי, לא שמע בקול המצוה שנצטוה, וכדומ': כי מעולם שברתי עלך נתקתי מוֹסְרוֹתַיִךְ ותאמרי לא אעבוד ירמ' ב כ. המה יחדו שברו עול נתקו מוֹסֵרוֹת שם ה ה. והיה ביום ההוא נאם יי' צבאות אשבר עלו מעל צוארך וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אנתק שם ל ח. ועתה אשבר מטהו מעליך וּמוֹסְרֹתַיִךְ אנתק נחום א יג. ננתקה את מוֹסְרוֹתֵימוֹ ונשליכה ממנו עבתימו תהל' ב ג. יוציאם מחשך וצלמות וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם ינתק שם קז יד. מי שלח פרא חפשי וּמֹסְרוֹת ערוד מי פתח איוב לט ה. — ואמר בן סירא: והיתה לך רשתה (של החכמה) מכון עז וחבלתה בגדי כתם עדי זהב עולה ומוסרתיה פתיל תכלת ב"ס גני' ו כט-ל. — ובתו"מ מוֹסֵרָה, מוסירה, החבל שבצואר החמור וכדומ', שהרכוב עליו מחזיק בידו: מסרו (את השור) לשומר חנם וכו' קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי ויצא והזיק ב"ק ד ט. קיפל עליה את המוסרה נתן טליתו עליה פסולה אבל קשרה במוסרה וכו' פרס טליתו עליה מפני הזבובים כשרה פרה ב ג. מסר לו פרומביא ומוסירה הרי זו חזקה תוספתא קדוש' א ח. שור שפסק את המוסירה ויצא והזיק שם ב"ק ה ז. היו לו עשרה גמלים קשורים זה בזה מסר לו מוסירה של אחת מהן ירוש' קדוש' א ס.. אחד רכוב חמור ואחד תפוס במוסירה זה קנה חמור וזה קנה מוסירה ב"מ ט.. — ובסהמ"א: רצועות של מוסרה הנתונות על לחיה ועל פדחתה ערוך, ערך פג. ודומה (הנבר) לארג וקרוב לשתי וערב ועושין מהן מוסרות לשוורים שם, ערך נבר. בהמת מציאה שקדם אחד ואחז במוסרה לא קנה עד שימשוך או ינהיג רמב"ם, אבדה יז ו. — *ובהשאלה: אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע שני מוסרות שהיו עלי פתחתם יבמ' עז..